הכל יכול לקרות -פרק 28-

נ.מ אליה
הבן זונה הזה ההי יותר חזק ממה שחשבתי,בגללו ישלי פאקינג פנס שחור. אני יודע שטל מחכה לי קראתי את הסימנים,אני בא לצאת לדרך לגנון כשאני מרגיש יד על הכתף.
״אליה יקר,אני רוצה לדבר איתך.״ אני מסתובב. זה מנהל הבית ספר אורי. פאק.
״על מה?״ היה לי איתו כבר יותר מידי שיחות,אין לי כוח אליו.
״סתם,אני אגיד לך שנהיה בחדרי.״ הוא מחייך לי חיוך מזויף של מורים. אני מכיר את אורי מגיל 4 שהייתי פה, תמיד חשבתי שהוא נחמד,עד שהגעתי לתיכון. הבן זונה השאה אותי כל כך הרבה פעמים שבסוף שמו אותי על תנאי. הוא כל הזמן צוחק איתי שאני ״בעית הבית ספר״ מטומטם.
״תקשיב אני די ממהר.״ למה נראה לו שיש לי זמו בישבילו,שונא אותו.
״זה די חשוב.״
״זה לא יכול לחכות?״ אין לי כוח לזה,באלי ללכת לטל.
״לא.״

-בחדרו של אורי-
״תקשיב, זה הגיע כבר למצב שאנחנו מתלבטים אם להעיף אותך או לא.״ פאק. לא מעיפים אף אחד מהבית ספר, זה הבית ספר עם הכי הרבה סטלנים שיש.
״אתה מפריע בכל שיעור,אתה אכן מגיע בגלל התנאי אבל אתה לא עושה כלום. אפילו שאתה לא עושה בגרות או מגמות (מותר בבית ספר לא לעשות בגרות) אתה עדיין מוצא דרך להפריע בשיעורים המעטים שאתה שם, שלא נדבר על זה שהורדתה את המכנסיים לחברך לשכבה מול כל הכיתה, שזרקת על מורים ניירות ושבאת לבית ספר עם סמים.״ הוא ממשיך.
״אנחנו פשוט לא רואים את הסיבה להשאיר אותך פה,ניסינו את הכל, אתה יודע שאנחנו אוהבים אותך מאוד וזה תמיד הבית שלך אבל קשה לנו איתך עכשיו.״
תמיד ידעתי שיעיפו אותי מתישהו רק חכיתי ליום. כנראה שזה היום.
אני שומר על שקט.
״אתה תוכל להישאר רק אם תהיה שקט בשיעורים ולא תעשה יותר תעלולים.״
״זה לבקש די המון אורי.״
״תקשיב אתה בכיתה יא,זה ההחלטה שלך.״
״באלי לעזוב.״ אני אומר.
ישלי הרגשה שאני מתחיל מלחמת עולם שלישית.