ילדת רחוב- פרק ראשון
ילדת רחוב-
היא ישבה לה שם, אם צ'אקט קרוע ומלוכלך.
היא שמה את הכובע על ראשה.
היא הייתה בערך בגיל שלי אולי קצת פחות, היא נראתה לי בת 17 וחצי, ישבה ברחוב נטוש בין שני בבניינים על מדרגה נמוכה.
למה את כאן לבד?
ניגשתי עליה בזהירות שהיא לא תחשוב שאני רוצה לפגוע בה, ושהיא לא תעשה לי כלום.
אולי אם אני אבוא אליה היא תסכים לדבר איתי, אולי היא תספר לי מה קרה?
היא לא הסכימה לדבר איתי, היא הייתה תוקפנית כלפי!
למה את רעה אלי? למה את לא רוצה שאני יהיה פה? אני עשיתי לך משהו רע? שאלתי אותה.
אני פשוט לא רוצה להיפגע עוד פעם, ממך ומכל מי שחי בעולם שלנו, היא אמרה לי בצעקה שהיא בכלל לא חלק מהעולם שלנו והיא לא יודעת מה היא עושה פה.
ניסיתי לחשוב מה זה "חלק מהעולם שלנו" ולא הבנתי למה היא התכוונה.
אחרי כמה ימים שאני חשבתי למה היא התכוונה, ולמה היא כועסת עלי.
אני חזרתי לשם ואני שמעתי כל מיני קולות משונים אך לא של בני אדם, אבל לא היה שם אף אחד, אך הבנתי את מה שהם אמרו.
אני לא ראיתי מי מדבר אבל אני הבנתי באותו הרגע על מה היא דיברה איתי.
אך איך קשור אלי? דיברתי לעצמי.
פתאום שמעתי אותו! שמעתי את אבא שלי אך לא ראיתי אותו, הוא אמר לי "באיזו עין את רואה יותר טוב?" הוא שאל וכאילו ניסה ללחוש לי את זה.
זוכרת שאת כל בוקר שמה משקפיים אבל את לא יודעת למה? נכון? אף אחד לא יודע חוץ ממני ומאמא אפילו לא הרופאים אף אחד נכון?
כן נכון, אז אם אף אחד לא יודע אז איך אתם יודעים?
תקשיבי לי זה לא מה שחשוב כרגע אלא משהו אחר את הגעת לשלב בחיים שלך בו זה קורה.
יש כאלה שיכולים לבוא לכאן בגיל יותר מוקדם אך זה קורה רק אם מישהו נולד ככה או שיש לו יכולת מאוד גבוהה של ריכוז, תקווה אמונה וזה חייב להישאר בסוד אם לא, אנחנו נצטרך לעזוב את המקום בו נגור כל כמה זמן, אז אני חייב שאת תבטיחי לי שאת לא מגלה גם לחברים הכי טובים שלך.
טוב, את מבטיחה לי או שאת תגלי את זה לבד ותצרכי לעבור את זה לגמרי בעצמך?
היא נראתה לי קצת מפוחדת, אך היא ענתה לי כן אני מבטיחה, אני לא אגלה לאיש, לאף אחד.
טוב אני סומך עלייך אני מקווה שלא תאכזבי אותי.
טוב אם את מוכנה תגידי לי, אמרתי לה והיא ישר אמרה לי "כן אני מוכנה"
אם כך אני אגיד לך תמיד מה לעשות ואת חייבת להקשיב לי, אם זה לא יעבוד את לא תוכלי לבוא לכאן אף פעם.
את צריכה לעשות את זה פעם אחת ואז את לא חייבת לעשות את זה כל פעם למרות שאת חלק מהדברים את תצטרכי לעשות.
טוב אני אעשה כל מה שצריך רק תגיד לי כבר מה לעשות!
היא התחילה להתעצבן ואני אמרתי לה תמשיכי להתעצבן לחשוב על כל מיני דברים שמעצבנים ולכי לאט לאט לכיוון העץ הענק שאף פעם לא חותכים או קורטים אותו.
ותתחילי להתעצבן יותר ויותר עד שיתחילו להיות לך כל מיני דברים בידיים כמו מין ורידים אפורים, את חושבת שאת מסוגלת?
כן, למה שאני לא הצליח את זה? זה עד כדי כך קשה?
לא פשוט את בלי ריכוז ואז את לא תוכלי לבוא ולהבין למה אני התנהגתי עליך ככה זוכרת את היום ההוא? היא אמרה לי.
אני הגעתי לעץ הענק שהם אמרו לנסות, ניסיתי להבין מה עלי לעשות כדי שאני לא אטעה ואז לא אוכל להבין מה הקשר שלי ואני תמיד אהיה תקועה בין שני הדברים.
מי יודע אולי זה אפילו יותר משני דברים, ואולי בעצם זה משהו אחד שהו פשוט לא מחובר.
טוב כל הכבוד את הגעת למקום בו את אמורה להיות, עכשיו את רק צריכה לעשות את כל השלבים הבאים.
טוב קודם כל אנחנו צריכים לנסות לעצבן אותו בכל דרך אפשרית.
טוב מישהו יודע ממה היא מתעצבנת? הוא שאל אבל אני לא כל כך הבנתי מה הוא אמר.
פשוט נגרום לה להגיד לנו כל מיני דברים ולשאול שאלות ולא נענה לה.
ככה אני הצלחתי לעצבן אותה פעם קודמת, אמרה הילדה שאני ניסיתי לדבר איתה אך היא לא ענתה לי לשום דבר.
טוב ניסינו לעצבן אותה וזה עבד הורידים שלה התחילו להיות אפורים.
אמרתי לה תעצמי את העין שאת רואה בא טוב, הוא אמר והוסיף זאת העין ימין.
אני כיסיתי את עין ימין ופתאום אני רואה את מי שדיברה איתי, הוריי ועוד כל מיני אנשים שאני לא מכירה.
ראיתי מקום קסום זה היה כמו חלום, אני ראיתי אותו, ראיתי את אבא שלי אבל איך הוא ניפטר לפני שלוש שנים ופתאום אני ראיתי ינשוף שהגיע לכאן אך אבא שלי נעלם, לא הבנתי מה קורה פה.
זוכרים שאני פגשתי ילדה בת 17 וחצי?היא בעצם בכלל בת שבע וחצי בעולם הזה כל אחד צעיר מהעולם האמתי העשר שנים.
זאת אומרת שאני רק בת עשר וחצי.
זה ממש מוזר פתאום לחזור להיות הילדה התמימה הזאת שאם לא מזמינים אותה לימי הולדת היא נעלבת, זאת שתמיד הייתה מכבדת את כל מי שסביבה.
זאת שאם היא שכל פעם היו צוחקים עליה, זאת שתמיד הייתה רבה אם ההורים שלה.
זאת שנפגעה מימנו כל כך חזק, כן מימנו אני הכי נפגעתי אני לא יודעת עד היום אם אני יכולה לסמוך עליו שוב.
הוא פגע בי בצורה שאף אחד לא יכול להבין איך זה פגע בי!
איך אני ידע שהוא לא יעשה את זה או משהו דומה לזה בכל הזדמנות שתהיה לו.
מצאנו בשתיים בלילה בכיכר חשוך מוזר ברחוב בלי שום פנס שיעיר לו את הדרך,
בלי שום זיכרון, בלי תחושת זמן, מסוחרר לגמרי ולא יודע מה הוא עושה.
יום למחרת אני ואחותי נכנסנו לחדרו הוא ישן, זה היה נראה שהוא ישן ממש עמוק.
הסתכלנו עליו ופתאום הוא פתח את עיניו ולא מצמץ אפילו לא לשניה.
הוא היה ממש כמו רובוט, אני כבר פחדתי שהוא לא יזהה אותי או לא ישים לב עלי הסתובבתי לכיוון היציאה מחדרו ופתאום הוא פתח את הפה ויצא לו מין כל צרוד שאמר "ירח זאת את?"
לא יכולתי לדבר קפאתי במקום לא יכולתי לענות לו, אך הוא הבין שזאת אני.
אני הזלתי דמעה אחת ואחרה יצאו עוד הרבה שהם כבר הרטיבו לי את כל הפנים.
הוא ישר קם אלי בלי לחשוב פעמיים וחיבק אותי חזק חזק נרטעתי רק מהמחשבה שהוא יעשה לי משהו.
אני כבר לא יודעת מה הוא מסוגל לעשות לאחר הלילה הזה.
אני אבדתי את הבן-אדם שלי, שהכי שמכתי עליו, שהיה הכי יקר לי בעולם זה שידע מה להגיד ולעשות ברגע הנכון.
אתם מסוגלים דמיין איך זה מרגיש? כי אם לא אני כיולה להגיד לכם, זה כמו להרגיש שאת לא שלם עוד, כאילו לקחו לך את כל הכוח, את השמחה.
אתה בן-אדם ללא שמחה לזמן מה, אתה כבר לא מסוגל לסמוך על אף אחד חוץ מעצמך.
ויותר גרוע זה שאני שונאת את עצמי לפעמיים רק בגלל מיקרים כאלה שאני חושבת שהם בגללי.
אני כבר לא יודעת מה אני יכולה לעשות.
בגללו אני בחיים לא יעשה את מה שהוא לא עשה נכון.
בזכותו למדתי מה לא להיות אז עכשיו הבנתי אני מנסה לאסוף את השברים את עצמי.
עכשיו הכל חוזר עלי וזה עדיין כואב לזכור את הערב הזה!
הסתגרתי בחדר הדמעות יורדות אותו-מאטי, בתור נהר בכיתי המון נראה לי שלא נשרו לי דמעות.
מה אני יכול לעשות הוא, הוא מי ששבר אותי ולא רק מבפנים אלה מכל דבר.
כל שמחת חיי נעלמה כל החוויות שלי הפכו לסיוט.
תגובות (0)