שיקוי קסמים

שיקוי הקסמים.
לפני כמה ימים התחלתי במסע ביערות הסבוכים בשביל למצוא איש זקן אם שיקוי קסמים.
המסע היה אמור להמשך כמה ימיים,
עברתי הרבה בכדי להגיע לכאן,
פרחים קסומים אך גם דוקרניים, עצים ששפכו עלי את ריגשותיהם ובכו בכי אימים, עננים שהיתי צריכה לדלג מעליהם,
טיפוס על קשת בענן שבסופו היה גמד ירוק אם חבית כסף גדולה ששמר עליה כאילו היה זה הילד שלו,
דהרתי על ציפור יפה שהענקתי לה חום והרגשת משפחה לימים האלה,
וכך עברו להם דקות, שעות, ימים,
והגעתי אל פיה שהראתה לי את סוף הדרך אל הבית ממש שביל ארוך וזוהר,
ועכשיו אני בשער הבית אחרי הליכה של יום שעה ודקה, ולפני עומד שער ענק שאין אפשרות לפתוח אותו,
אני מנסה למצוא דרך להכנס אך כל הדרכים חסומות, אז אני יושבת שם ומחכה, חושבת אולי כל הדרך היתה לחינם? יכול להיות שהזקן לא ירצה להכניס אותי אל דלת ביתו?,
בזמן הרהורי מגיע אדם נאה וצעיר שמביא לי שלושה מפתחות – מפתח אחד יביא אותי אל בית הזקן ושם גם אמצע את שיקוי הקסמים והשאר יובילו אותי אל האבדון,
אם אצליח ואנ באמת מיועדת אל השיקוי אבחין במפתח המיוחד ואצליח להכנס,
אני מתובננת במפתחות כל אחת שונה בצורתה,
אחת כסופה אך מעותרת בציורים קטנים בצבע זהב, השניה צבעונית ומיוחדת במראה, השלישית קטנה בצבע שחור פיח ממש לא מרהיבה אך היא מושכת את העין שלי ואני בוחרת בה, יודעת שאם זוהי אינה המפתח הנכונה ועברתי את כל המסע הזה חינם כמראה שיש סיבה.
הצעיר שרואה שבחרתי במפתח השחורה מסתכל עליי בחיוך של אושר ופותח לי את השער בקול תרועה,
אני מגיעה אל תוך מקום קסום ביופיו שבאמצעו של המקום בית קטן ועלוב אך מאוד מזמין,
אני דופקת בדלת הבית וקול צרוד וחנוק עונה ״ פתוח״ אני נכנסת אל בית קטן
כל הבית מבפנים מוקף בשדות של פרחים ממש שטיח פרחים ענק וקרן אור חדה שמכניסה מן חום שנותן הרגשה בטוחה ומולי על כורסא פשוטה יושב לו זקן שערותיו לבנות ויש לו זקן ארוך שמגיע עד לברכיו
הזקן מביט בי ושואל ״מהו רצונך? לשם מה עשית מסע זה עד לדלת ביתי?״
קצת חוששת אני מתחילה לדבר מספרת על הזה שאני אוהבת ואיך שהוא אינו אוהב אותי חזרה ועל בעצם אהבה שהיא אכזבה והוא מוציא ממני את כל האושר הקיים בי
והזקן מביט בי ללא רחמים ואומר ״ לפעמים נועדנו לאהוב גם אם אין אהבה חזרה״ הוא מפהק פיהוק ענק וממשיך ״אהבה…
אם בענייך האהבה הזאת שככה את קוראת לה היא עושה לך רע את יכולה לראות גם את כל הטוב שהיא עשתה תראי אותך עומדת כאן אחרי מסע מפרך שלא חווים יותר מפעם אחת אם כוח רצון גדול רק בכדי להפטר מאהבה לא ממומשת , אני רוצה לשאול אותך איפה היית עכשיו אם לא היית כאן? מולי? אם האהבה הזאת היתה נכחדת מהעולם איפה היית? מה היה לך? אם כוח הרצון שלך הוא כזה אדיר למה שלא תיגשי ותדברי איתו? במקום לנסות להרוג את האהבה שהיא בעצם הרגשות והחיים עצמם היא מה שמניע אותנו בעולם הגדול הזה, היא הדבר הקסום ביותר היא מה שהלב מרגיש״
אני מסתכלת עליו חסרת מילים מתחילה לגמגם משפט לא ברור שאפילו אני לא יודעת מה היתה כוונתי להגיד,
הוא עוצר אותי ואומר ״השיקוי עדיין על הפרק אם תרצי בו הוא קיים והוא כאן ההחלטה היא שלך אבל שתדעי שברגע ששותים את השיקוי אין דרך חזרה את לעולם לא תתאהבי בו חזרה וכנראה גם שבנים שיש להם שם דומה דיבור דומה מראה דומה וכדומה..״
הוא מכניס יד לכיס מעילו המרופט ומוציא שיקוי קטן בצבע סגול מסמן לי בידיו לגשת עלייו אני מתקרבת ומסתכלת על ידיו המלוכלת המחזיקות בשיקוי הנוצץ,
אני לוקחת את השיקוי
פותחת את הבקבוק ושותה את המשקה שאמר להסיר אהבה, זהו, שתיתי.
האם אמצע את האהוב הבא?.