פרק 2 my life is'nt simple

הגעתי לבית , מהר התקלחתי אכלתי ארוחת בוקר, לקחתי את התיק למחנה, ואני ואימי יצאנו לדרכנו ל'מחנה הקיץ אקסטים' .
"ביי אמא אני אוהבת אותך נורא ! אני אדבר איתכם בטלפון מבטיחה! "
נפרדתי מאמא לשלום, ונכנסתי לתוך המחנה.
הוא היה עצום , יותר מהתמונות באינטרנט, יותר ממה שתיארתי לעצמי, בשער בכניסה היו פרחים במלא צבעים, עם שלט 'ברוכים הבאים למחנה הקיץ אקסטרים!!' , החצר הייתה ענקית , ספסלים , עצים, מתחם דשא גדול מאוד, מסלול ריצה – משהו שנורא קרץ לי , בריכת שחייה , מקום מאוד מדהים אפשר להגיד.
את פנינו קיבלו הבוגרים של המחנה השמיניסטים (כיתות י'ב) , בתופים , בחצוצרות, קונפטי , מוזיקה , לבשו עליהם גלימות של חניכים בוגרים, כמו חגיגות של פורים, היה מחזה מדהים.
מרחוק ראיתי את קלואי , פרי, שקד וליאם, סימנתי להם עם היד שזאת אני, הם קלטו ישר ובאו אלי.
"ואיי איך מדהים פה באמת שאני מתרגשת" פרי אמרה, ואני שקד וקלואי הסכמנו איתה.
"כל הנערים והנערות החדשים מכיתה י' ברוכים הבאים!! תגיעו לאולם הנכנסים לקבלת הפנים המחכה לכם,
תוכלו להיעזר בבוגרי המחנה " אמרו בקריזה אישה עם קול צפצפני. "אוקי אני ילך רגע לשירותים " קלואי אמרה, שקד ופרי ישר אמרו "אנחנו באות איתך " , "אני ילך לחפש את האולם הכנסים עם ליאם, ניפגש תכף אני ישמור לכם מקום לידי ".
בינתיים אני וליאם הלכנו לראות קצת את המקום, קצת להכיר לבחון, ועל הדרך לחפש את אחד הבוגרים ולמצוא את האולם כדי להגיע לקבלת הפנים שלנו. מרחוק ראיתי חבורת בנים שנראים גדולים, זאת אומרת מבוגרי המחנה, "ליאם נראה לי שהם מבוגרי המחנה אולי נשאל אותם איפה זה המאולם?" לא חיכיתי לתשובה של ליאם והתחלתי לצעוד לעברם, "היי, סליחה ? אתם יכולים להראות לנו במקרה איפה נמצא אולם הכנסים בבקשה?" הם הסתובבו אלינו במבט מתנשא, מכיוון שהם בוגרי המחנה ואז אחד מהם חתיך בקטע מטורף, נראה כמו בחור חלומי, עיניים כחולות ושיער שטני , נמשים, אמר לנו זה "ישר שמאלה ואז ימינה". "תודה רבה !" אמרתי לו והמשכתי ללכת עם ליאם, "חמוד הוא אה ?" אמר לי ליאם "חחח שתוק כבר, אתה לא רואה שאף אחד לא רוצה אותי גם ככה " אמרתי
"את מוכנה להיות לשתוק את ? את הבן אדם הכי יפה שאני מכיר, כל כך מדהימה מפנים ומבחוץ, עם עיניים כחולות וגדולות כמו שלך וגוף פצצה כמו שלך אין אחד שלא רוצה אותך!! ומי שלא רוצה אותך מפסיד, ואני ירוויח מזה " , "אמרתי לך כבר כמה אני אוהבת אותך? הלוואי וכולם היו כמוך .."
"היי שי! חכי רגע " לפתע שמעתי קול מאחוריי, שקטע את השיחה ביני לבין ליאם. הסתובבתי וראיתי את הבחור שפגשתי בבוקר, דור, איזה חתיך אלוהים! "הייתי בחבורה של הבנים ששאלת איפה אולם הכנסים, לא שמת לב שאני שם כנראה.." אמר והמשיך להתקרב אלי, "כן תאמת שבאמת לא שמתי לב " אמרתי ולאחר מכן ליאם אמר "אני ילך אולי לקנות לי משהו לאכול, וימצא את הדרך לאולם לבד, נתראה שי.." אני פשוט יהרוג אותו, הוא פשוט מת שיהיה לי חבר. אחרי שליאם הלך דור שאל אותי "הוא חבר שלך ?" נראה לי שהוא מקנא קצת, "לא הוא ידיד טוב שלי" השבתי. "אין דבר כזה ידידים תמיד בכל ידידים יש משהו בין השניים " אמרתי לו את האמת מה הוא רוצה ? "באמת הוא ידיד טוב שלי מהגן, הוא…" רציתי להגיד שהוא הומו אבל לא אמרתי בסוף, לא נראה לי שהוא צריך לדעת, אם הוא יכיר אותו בסוף הוא ידע מעצמו. " טוב, אז להראות לך איפה זה אולם הכנסים ?" "כאילו שאתה יודע … חחח גם אתה חדש פה לא ? " "לא תתפלאי אני בכיתה יא .. יותר בוגר ממך " אמר בקול מתנשא .. "אז אתה רוצה להגיד לי שכל החבורה שישבה שם ב י'א כי זה היה נראה שהם ב י'ב." "לא יש חלק בי'א וחלק בי'ב אנחנו 6 חברים טובים מהילדות גדלו באותה שכונה כולנו, תמיד היינו ביחד, ההורים שלנו גדלו גם הם ביחד." תןך כדי שהוא מספר אנחנו ממשיכים ללכת לכיוון האולם, הוא המשיך לספר לי על החברים שלו ועל כמה שהוא אוהב אותם, ומעריך אותם, שמה שאף פעם לא הפריד ביניהם זה בחורה, לא משנה כמה הם אהבו אותה, אבל החברות קודמת לכל . "אז אתה אומר בעצם שאם אתה וחבר שלך תריבו על בחורה אתה תוותר עליה, בגלל חבר שלך ? " הייתי דיי בהלם "כן זה בדיוק מה שאני אומר, מה חברות שלך לא חשובות לך? " נעצרנו והבטנו אחד בשנייה.
אם כל האהבה שלי אליהן אני בטוחה שהם היו מבינות, אם היה לי חבר שאני אוהבת אותו נורא, אם הוא היה אהבת חיי, ולא הייתי רוצה להיפרד ממנו הם היו מבינות אותי ." הבטתי בעיניים שלו עמוק.
"אם הייתה לי מישהי כמוך אולי הייתי שוקל את זה שוב ." שתקתי לא היה לי מה להגיד, מה אני בעצם יכולתי להגיד? חייכתי אליו וגיחכתי, המשכנו ללכת והגענו לאולם הכנסים.