לולה: היה היה פעם – פרק הבכורה

אני לולה , ואני גרה עם דודתי טיטאנה ועם בן דודי בטה. אני עובדת בבית המחסה ארבעה ימים בשבוע. יש שיער שחור עם פסים בלונדיניים . אני בסך הכול בת עשרים. אני מלאת שמחת חיים ומלאת חיים. רק שאימא שלי נפטרה כשהייתי תינוקת , אני כמעט ולא זוכרת אותה.
אומרים עליי שאני נסיכה , וזה אכן מרגיש לי כך. כשהייתי קטנה , דודתי סיפרה לי שאבא שלי , לפי ההשערה שלה , חי בים. לא ידעתי אם הוא חי או מת.
הרגשתי שאני ואבא שלי עוד עתידים להיפגש ביום מן הימים. אך לא ידוע לי מתי.
מה שאני יודעת , שלחיות את החיים זה הדבר היחיד שאני יכולה לעשות למענו.
אני יודעת שאין לי כבר אימא , אבל אני יודעת לדאוג לפרנסתי ולעתידי, בשביל זה אני עובדת ומזיעה. כדי שתהיה לי משכורת להביא הביתה לדודתי ולבן דודי. כי בכל זאת , המצב בבית היה לא משהו.
הייתי חייבת לדאוג לדודתי ולבן דודי , כי לא יכולתי להרשות לעצמי שהם יישארו בלי כסף . בעיקר שדודתי הייתה החברה הכי טובה של אימא שלי.