4.להיות עדין-to be gentle

בס"ד
נקודת מבט קלואי:
כעבור שבוע-
מחר אנו יוצאים לטיול שנתי והבחילה מתחילה להתמקם במרכז הבטן שלי, אני מתעבת טיולים שנתיים אך אמא שלי דוחקת בי ללכת אליהם כי היא טוענת שאני לא חברתית במיוחד, אם רק הייתה מבינה מה מצבי בבית הספר,אז היא הייתה נותנת לי להישאר בבית בזמן שכל שכבת הגיל שלי יוצאת לטיול המקולל.
אני נרתעת מטיולים מכיוון שכפי שכבר ציינתי אני גרועה בספורט ובית ספרי נוהג לעשות טיולים קשים למיטיבי לכת, עם יתדות וסולמות וכל השטויות האלה. אני גרועה בלטפס ובללכת הרבה לאורך זמן. עורי הלבן הופך לאדום כל כך שזה כבר מביך ורגליי כואבות מתמיד.
אני גם גרועה בנסיעות, יותר נכון , הבטן שלי גרועה בנסיעות, אפילו הנסיעה הקטנה ביותר בכלי רכב שהוא לא האופניים שלי גורמת לי לבחילה ולאחר מכן גם להקאה, זה פשוט מביך!
ישבתי בהפסקת הצהריים מתחת לעץ הדקל הגדול שמאוחרי בניין הלימודים ועשיתי שיעורים במתמטיקה, אני עושה את השיעורים על חשבון הפסקות האוכל כדי שבבית יהיה לי יותר זמן להתאמן בויולה לקראת ההופעה הגדולה שלי בעוד כ- 3 שבועות.
שתיתי את המילקשייק שקניתי בקפיטריה ופתרתי תרגילים בגאומטריה כשלפתע הרגשתי את כל קיבתי מתהפכת בתוכי ורצתי במהירות לכיוון השירותים שבבניין בית הספר כשאני נוטשת מאחורי את ספרי הגאומטריה ואת המילקשייק שנשפך על הדשא כשקמתי במהירות.
כשהגעתי לשירותים כרעתי ברך ובין רגע כל תחולת הקיבה שלי נשארה אי שם מאחור באסלה שבבית הספר לאומנויות ע"ש בנג'מין פינקלשטיין.
יצאתי מתא השירותים ושטפתי את הפה שלי בכיור, לאחר השטיפה הרמתי את ראשי והבטתי בפניי, בוחנת אותם.
עצמות הלחיים שלי היו נראות בולטות מהרגיל, מסביב לעיני היו עיגולים סגולים ובולטים ועורי היה חיוור מאוד ומעט שקוף, כך שרואים קצת את הוורידים הכחולים בפניי.
נאנחתי בשקט ביני לבין עצמי ויצאתי מחדרי השירותים.
הלכתי בחזרה לכיוון עץ הדקל ואספתי את דברי, הוצאתי מתיק הגב שלי את הקפוצ'ון השחור שלי ולבשתי אותו, ממש קר פה בזמן האחרון, רואים שחג המולד מתקרב.
הסתרתי את פניי בעזרתו של כובע הקפוצ'ון שלבשתי , התביישתי בפניי כרגע, לא רציתי שאנשים ייראו את פניי ה'משגעות', בלשון המעטה.
לאחר עוד כמה שיעורי דרמה וספרות אנגלית, חזרתי לביתי על אופניי.
עשיתי הרבה אימונים בויולה ומעט חזרות בשירה והתחלתי לחשוב על הטיול מחר ועל הדברים שאני צריכה לארוז איתי.
לקראת שמונה בערב נכנסתי להתקלח וכשיצאתי לבשתי פיג'מה קצרצרה וקלילה כדי לארוז יותר בקלות את התיק הגדול והמפלצתי שהוצאתי מהארון שלי.
התחלתי לארוז, הכנסתי לתיק 4 סריגים ארוכים מכיוון שכבר קפוא כאן לגמרי , 3 ג'ינסים כהים וטיי'ץ שחור וארוך, הכנסתי גם תחתונים, חזיות ומלא גרביים, דאורדורנט, מעט גומיות וסיכות, כלי רחצה, נייר טואלט ומגבונים. לקחתי איתי גם אוהל ושק שינה כדי שיהיה לי מקום ללון בו במשך ארבעת הימים הקרובים שבהם חויבתי לטייל. לאחר שהייתי ארוזה כבר לגמרי והשעה הייתה רק שמונה וחצי , החלפתי את הפיג'מה לבגדים נורמליים וירדתי למרכז הקניות הקרוב, הלכתי 5 דקות פחות או יותר והגעתי לשם, נכנסתי לאגף האוכל ושם קניתי לי מעט ממתקים ולחמניה אחת למחר בבוקר.
כשחזרתי לביתי הרגשתי לאורך כל הדרך שצופים בי, בהתחלה התעלמתי מן התחושה הלא נעימה הזאת ושכנעתי את עצמי שאני מדמיינת אך לאחר 2 דקות כשהתחושה שמישהו צופה בי לא עזבה את מנוחתי הסתובבתי לאחור, בודקת אם יש מישהו בשדה ראייתי שצופה בי, ראיתי מישהו נעלם בן הצללים, מסתתר. המשכתי ללכת לכיוון ביתי, אך הפעם האצתי את צעדיי. לאחר דקה שמעתי רעש קטן מאחורי, הסתובבתי במהירות על מנת לתפוס על חם את העוקב המסתורי ומה שראיתי הפתיע אותי מעט, ראיתי את ג'ון, ג'ון היה ילד מכיתתי, ילד שקט וביישן ואני מובכת להודות שאף פעם לא ממש שמתי לב אליו.
ג'ון עמד מאחוריי וצפה בי במבט מוזר, החזרתי לו מבט שואל והתכוונתי לפתוח את פי ולשאול אותו על פשר מעשיו, אך הוא הקדים אותי.
" אני לא עקבתי אחרייך" אמר.
"מה?" הייתי מעט מבולבלת ולא הבנתי את דבריו.
"אני לא עקבתי אחרייך" אמר , מגביר את קולו.
" אז מה עשית מאחורי?" שאלתי אותו , עדיין מעט מבולבלת.
" רציתי לדעת איפה את גרה…" הסביר ושאלתי את עצמי עד כמה מוזר וקריפי הילד הזה יכול להיות.
" אז כן עקבת אחריי!" השבתי לו במעט תקיפות. אם הוא הלך אחריי כדי לדעת איפה אני גרה אז הוא עקב אחריי, מתמטיקה פשוטה.
" אני לא!" התעקש.
" טוב, בסדר, אני גרה ברחוב וושינגטון הבירה 2, מרוצה?" אמרתי לו את הכתובת של בייתי במחשבה שבחור כמו ג'ון לא יכול לעשות שום דבר מזיק ואין לי מה לדאוג בעניין הזה.
" כן, אני מרוצה!" אמר במהירות, חייך חיוך גדול ורץ מן המקום, בורח במהירות.
חשבתי לעצמי שזה ממש מוזר , הדבר הבלתי מזוהה שקרה כאן הרגע ושאם מישהו היה מקשיב לזה מהצד הוא היה נשאר מאוד מבולבל, אך שוב , כמו שאני עושה תמיד, התעלמתי.