רוצה להיות סינדרלה פרק 10

"הנכם מוזמנים לנשף יום הולדתו של הנסיך, באו בהמונכם
לפי בקשתו של הנסיך, הכניסה תהיה עם מסכות פנים בלבד"
שלט הזמנה לנשף היה תלוי בכל פינה בבית הספר. אפשר היה להרגיש את התרגשות הרבה של התלמידים, כל מיני שמועות החלו להתפשט " שמעתי שהנסיך יבחר לו כלה הנשף" אמרה רפון בהתרגשות.
"באמת?!" השיבה סנדי מופתעת.
"מצאת לך בן זוג?" שאלה אותי רפון
"לא" השבתי שאני מרכונת את ראשי מראה על אכזבה. "אבל יש עוד יומיים אני בטוחה שעד אז אני אמצא בן זוג ללכת איתו". הוספתי מלאת תיקווה.
המשכנו ללכת בפרוזדור ובדיוק בפניה הרגשתי יד מושכת אותי ומצאתי את עצמי בתוך אחת הכיתות שדלת נסגרת מאחורי.
מולי עמד הנסיך בכבודו ובעצמו הרגשתי איך פעימות לפי עולות, הסמקתי.
"הנסיך?" אמרתי בשאלה.
"את החברה של סנדי, נכון?" שאל למרות שידע את התשובה.
"כן" אמרתי. "מה קרה?". הנסיך היה ניראה לחוץ הוא זז מצד לצד ולבסוף השר מבט אלי.
"סנדי באה לנשף, נכון?" שאל הנסיך ונראה היה שמנסה לסדר את הבלגן שהתרחש לו בראש
"כן" השבתי קצת בהיסוס מתחילה להבין לאן השיחה הזו תוביל. הרגשתי דקירה קטנה ישר ללבי
"יש לה בן זוג?" שאל.
"לא" השבתי ודקירה כואבת יותר מהקודמת תקפה את לבי.
הנסיך נאנח במין הנחת הקלה.
"הנסיך" המשכתי מנצלת את המצב "זה נכון שאתה בוחר אישה להינשא לה הנשף?" אני יודעת שזה חצוף למישהי במעמדי לשאול את זה אבל אני חייבת לדעת" אולי זה תהיי הזדמנות האחרונה שלי.
"אהה זה" אמר הנסיך בקול חלש
"תראי, זה מה שהמלך והמלכה החליטו זה לא בשליטתי" שוב אותם תנועות של חוסר נוחות
"אתה אוהב את סנדי?" שאלתי בעודי מתחרטת ששאלתי. ידעתי את התשובה.
פניי הביעו הפתעה חום גופי עלה הרגשתי איך אני מסמיקה מלראות את פניו של הנסיך עיינו הירוקות נצצו הבעתו השתנה והוא הסמיק.
יצאתי משם.
'לעזאזל לעזאזל' אמרתי לעצמי שאני מכסה את לחיי הסמוקות זה כנראה אבוד בשבליי אני פשוט אוותר אני לא מאמינה שלא היה לי סיכוי מהתחלה החלתי לרוץ מנסה לשכוח הכל בעזרת הוצאת אנרגיה מגופי. "לא לרוץ בפרוזדור 'ילדת מילגה' שמעתי את גברת מרטינס צועקת. התעלמתי מימנה והמשכתי לרוץ רצתי להיות רחוקה משם לברוח מהכל.

הנסיך יצא מהחדר שהוא לא מבין למה לוליטה יצאה משם בלי לומר מילה. 'מה עשיתי? תהה לעצמו. "מה שחשוב שלסנדי אין בן זוג יש לי סיכוי" אמר שחיוך שובב על פניו. הנסיך הלך לכיוון הכיתה שראה את האביר השחור מביט בו "על מה דיברתם?" שאל האביר עם מבט חסר הבעה
"סתם שאלתי אותה משהו שקשור לשיעור" אמר הנסיך בהיסוס
האביר השחור הביט בו ולא אמר מילה. הוא היה יותר גבוה וחסון מהנסיך הייתה לו נוכחות חזקה שגרמה לנסיך להתפתל.
"הנשף" אמר האביר לבסוף "אל תפשל".
"היה צלצול ממזמן" נשמע קול "קדימה תלמדים אם אתם רוצים שמשהו יצא ממכם חזרו לכיתות" אמרה גברת מרטינס בקול סמכותי מרימה את המשקפים שכמעט נפלו מפניה קטנות והארוכות.
וכשהביטה גברת מרטינס בשני התלמידים היא השתתקה ומיד קדה כנכנעת למעמדו של הנסיך
האביר הביט בגברת מרנטיס שלא הרימה את ראשה, מחכה לאישור. האביר עצם את עינו ואחר הביט בנסיך במבט חד והלך משם. הנסיך נאנח "אויי זה היה מלחיץ" אמר בהקלה.
גברת מרטיס הרימה את ראשה והביטה בנסיך שפתיה נפתחו בכדי לומר משהו ומשעבר תומאס משרתו של האביר היא השתתקה והלכה משם.
הנסיך נעמד שם והחל להרגיש צמרמורת עברה בגופו העול היה קשה מנשאו.
***
התיישבתי מתחת לאחד מהמוני העצים שהיו בחצר בית הספר מאיטה את קצב נשימתי יכולתי להרגיש את השמש החמימה מלטפת את גופי, נשמעו רעשים של תלמדים מדברים בקולי קולות כנראה על נשף שהתקיים מחרתיים. עצמתי את עייני ולנגד עייני שוב אותה ילדה עם תלתלים זהובים וכתר על ראשה היא התיישבה בנדנדה שהייתה קשורה לעץ בשדה פתוח מלאה פרחים כנראה עונת האביב היה אפשר להריח את ריחם המתוק, צחוקה של הילדה נשמע עיינה היו גדולות וצבעם ירוק הרגשת נוסטלגיה הציפה אותי. "גבוה יותר, גבוה יותר" אמרה הילדה שחיוך רחב על פניה "אני הולכת לקפוץ, אתה חייב לתפוס אותי" אמרה ובתנופה האחרונה היא קפצה פרסה את ידה לצדדים דימה את עצמה לאווירון. פעימות לבי וקצב נשימתי עלו תחושת פחד הציפה אותי אל מי היא מדברת חשבתי, אין פה אף אחד חוץ מימנה אם היא תנחת היא עלולה להיפצע קשות חשבתי אבל הייתי מתבוננת מהצד לא יכולתי לעשות כלום, התפללתי בשבילה שהכל היא בסדר עצמתי עייני לא יכולתי לראות את זה וכשפקחתי אותם ראיתי דמות של ילד קטן עם בגדים שחורים ושער שחור גבו מופנה אלי הוא תפס את הילדה הקטנה, הרגשתי הקלה. מי זה הילד הזה? ומאיפה הוא צץ? רצתי כל כך לראות את פניו וכמו מעין מצלמה התקרבו הדמויות לנגד עיני יכולתי לראות את פניה המחייכות של הילדה וכשהחלתי להסתובב לראות את פינו ש הילד…
יד שהוחנה על כתפי הקפיצה אותי. מיד הבטתי בו בתומאס משרתו של האביר הוא הושיט משהו לעברי פינו היו רציניות נראה שלא רצה קשר אלי והוכרח על ידי האביר. הוא אפילו לא הביע התנצלות שהעיר אותי 'חצוף' אמרתי לעצמי.
תומאס הניח את מה שהחזיק על רגלי מאחר ולא הגבתי "לבשי את זה בנשף, זה הוראות של הנסיך" אמר והלך משם.
הרמתי את זה, זה היה כתר מזהב לבן מעטור ביהלומים שקופים נראה של מעצב יוקרתי, בחנתי את הכתר "למה להשקיע במשהו כל כך מטופש זה בטח מצופה זהב עם יהלומים מזויפים" טוב זה היה שימושי אמרתי והלכתי לכיוון הביתה לוקחת את הכתר איתי.

תומאס התקרב אל האביר השחור ושנעמד לידו "עשיתה את מה שאמרתי לך?" שאל האביר קצרות.
תומאס הביט באביר פניו היו רציניות . "אני לא מבין מה את מוצא בה אני חושב שבת למשפחת ריצ'ארד יותר בשבילך, שחושבים על זה חוץ מזה שהיא חכמה נוראה היא יפה עורה צחור בניגוד לשערה הקצר שחור כפחם החושף את צווארה, שפתיה ורודות ואי אפשר היה לתחרות עם יופייה כולם יודעים את זה" אמר תומאס שהוא מביט בשלי אוחזת בידה תפוח אדום עז ועסיסי מדברת עם רפון וביוטי.
האביר לא אמר מילה ועיינו עקבו אחר לוליטה שעזבה את חצר בית הספר.