כולם חוץ ממך -פרק 10-

אני על מיטתי בוכה את החיים. אני שומעת צלצול וזה הטלפון. אני מרימה אותו והשם על המסך לא ידוע: אופק. לא יודעת אם ישלח כוח לענות.
אני עונה בסוף.
״מה.״
״אל תעשי את זה.״ הוא עונה לי בכעס. איך ישלו בכלל את הזכות לכעוס עלי עכשיו?!
״על מה אתה מדבר.״
״את לא הולכת לשכב איתו.״
״וואו אתה הבן אדם ההכי נדחף שאני מכירה.״ מה נראה לו?!
״את לא,חן.״
״עוד פעם,לא עניינך ועוד פעם אתה מתקשר עלי אני מתקשרת למשטרה!״ נמאס לי ממנו.
״זאת תהיה טעות,היא מתכונן לצלם את זה חן.״ מה?!
״אתה לא רציני באמת?!״ לאלאלא שלא יעשה לי את זה.
״אני רציני מאוד,אל תלכי.״ הוא עונה.
״אבל אין לי דרך אחרת..הוא יעלה את התמונות שלי אופק.״
״הוא לא,תאמיני לי אני יהרוג אותו אם הוא כן.״
״אופק,אל תתערב אתה סתם תסתבך.״ אבל אני לא יכולה לא להגיד שהוא לא חימם לי את הלב.
״לא אכפת לי חן מה שהוא עושה זה לא בסדר.״
״אני יודעת.״ אני מתחילה לבכות.
״תני לי לעזור לך.״ הוא מרגש אותי.
״אופק..אני לא יודעת מה לעשות יותר..כולם מתהפכים עלי..״ אני בוכה כל כך חזק.
״אני פה להכל. אל תעשי לעצמך כלום אני כבר בדרך אלייך.״ הוא בא רגע?! אני נראת מזעזע!