אהבת חיי, אגדה שהייתה למציאות
נעמדתי במגרש הביסבול, טובל בקרני השמש החמה.
התקדמתי לבסיס החובט כשמחבט העץ נשען על כתפי וכובע המצחייה מנסה ללא הצלחה להציל את עיני משמש אוגוסט.
אני סורק במבטי את המגרש. מחפש בעיני את אלוהים ומוצא אותו בעמדת הזורק.
אני, כמובן, לא החובט הראשון שהוא הוציא היום ב 3 סטריקים. ואני יודע את זה טוב מאוד.
אני לוקח את הזמן. תחילה חובט מספר פעמים בנעלי (לא שהבנתי אי פעם למה עושים את זה, אבל מה יש לי להפסיד…). אחר כך משקיע מספר שניות בחיפוש אחר תנוחת הרגליים ה"אידאלית". לבסוף, אני מניף את המחבט מצד לצד מספר פעמים כדי להתרגל שוב למשקל שלו.
בעצם ממה אני מפחד?
אני גם ככה לא מאמין באלוהים וכל השטויות האלה… וחוץ מזה, אני יודע שאני שחקן ביסבול לא רע בכלל! טוב, אני גם לא שחקן טוב מאוד אבל ללא ספק אני לא שחקן רע…
אני עוזר אומץ ומתכונן. אני מושך את המחבט לאחור ומקופף את רגלי קלות, אני מוכן לחבטה.
אני בחון את דמותו של אלוהים מרחוק.
גם הוא לוקח את הזמן. מקפיץ את כדור הביסבול כמה פעמים בידו ומסובב את מפרק ידו מספר פעמים.
על פניו חיוך מלא ביטחון. "ילד" הוא כאילו אומר לי "אתה לא הראשון שניסה לחבוט בכדורים שלי ואתה גם לא תהיה האחרון. אבל אם אתה רוצה לשעשע את עצמך, לי בטוח אין בעיה…."
ואז הוא זורק.
אני בקושי מבין מה קורה. כנראה שאני עדיין שבוי בהתנהלות האיטית של המשחק עד כה. הכדור שורק באוויר במהירות כמעט לא טבעית. העין שלי מצליחה לקלוט אותו לשניה במהלך המעוף והידים מגיבות מיד ומניפות המחבט קדימה בצורה אוטומטית.
אך כמובן שזה היה מאוחר מדי. כשהמחבט שלי נע קדימה הכדור כבר מזמן התחפר בכפפת התופס. אני מנמיך את המחבט בצער וזורק מבט לכיוון הקהל. הם אל מתרגשים. אז מה, אז עוד אחד חטף מאלוהים. כמה מהם זורקים אלי מבטים כמעט מזלזלים. "למה אתה עושה את זה לעצמך?" הם כמו שואלים במבטם.
ואז אני מבין… יש לי עוד הזדמנות. לעזאזל! יש לי עוד שתים! זה לא הרגע להישבר. עכשיו אני מוכן יותר…
אלוהים מחליף כמה מילים אם אחד השחקנים בקבוצה שלו. אולי מנצל את ההפסקה הקצרה שנוצרה כדי לתכנן עוד אסון טבע או משהו כזה. או אולי, אני סתם חושב ככה כי אני ממורמר עליו.
אני מביט אחורה במאמן והוא צועק לעברי מספר מילות מוטיווציה.
אני מניף את המחבט. בוא נראה מה אתה שווה באמת, אדוני!
הוא מבחין בי עומד מתוח על הבסיס ומניע את ראשו בהערכה להתמדה שלי.
הוא נמתח בחוסר סבלנות, מניף את ידו השרירית ומשגר כדור מסובב לכיווני.
אני יודע שהפעם אני אצליח. הפעם הכדור שלי.
אני עוקב אחר תנועת הכדור באוויר וברגע הנכון אני יורה את המחבט קדימה.
המחבט שלי חותך את האוויר החם ומשפשף (חרא!!!!) את הכדור. כדור מסובב!? אני לא מאמין! כמה טריקים יש לאל המעצבן הזה בשרוול?!!
עוד כישלון..
אבל להפתעתי, אני מרגיש טוב . נכון, נכשלתי, אבל הייתי קרוב. ללא ספק הוכחתי שזה אפשרי. שאני יכול. הוכחתי שהוא לא בלתי מנוצח.
אני מתעכב שוב בנסיון לבלבל אותו קצת (כן אני יודע שהוא אמור לדעת את כל העבר והעתיד, אבל מה יש לי להפסיד?). אני נושם את האוויר הרותח וזורק חיוך לכיוון הקהל. הם נראים משועממים. כמה ילדים מוחאים כפיים בשורה הראשונה וצועקים לי מילות עידוד. כנראה שהם מקווים לראות קצת עקשן. אני שמח שלפחות לילדים תמיד תשאר אופטימיות.
אני יראה להם שתמיד יש סיבה להישאר אופטימי.
אני מוציא כמה קליקים מהאצבעות, מותח את הכתפים ומושך את המחבט לאחור.
אלוהים עומד על עמדת הזורק ומקפיץ בנחת את הכדור. הוא מחייך אלי שוב בחיוך בטוח (אני מקווה שאולי בטוח מדי) וקורץ לי.
חצוף!
מאיפה יש לו את החוצפה להתנשא מעלי? אז עכשיו כל אחד שיברא איזה עולם מתפרק יוכל להתנשא מעל מי שהוא ירצה??!
אני מתמלא בזעם. אני לא יתן לזה לקרות. הוא לא יצליח לנצח אותי. איך ישות מופרכת כזאת, שאינה שום קשר בינה לבין המציאות, יכולה לגנוב ממני את הניצחון שכל כך מגיע לי!! אני אדם טוב, מגיע לי פעם אחת את את הניצחון המתוק הזה! נמאס לי כבר מ"צדיק ורע לו". לא רוצה! אני לא מוכן להפסיד שוב! לא מוכן!!
הכדור מתעופף באוויר. אני חוזר מיד למציאות. אני חד. אני מוכן. אני יורה את המחבט קדימה בביטחון.
המחבט מחליק קדימה במהירות וביציבות ופוגע בעוצמה בכדור.
בראש שלי הכל שקט. אני לא מאמין שזה קרה, לא מאמין…
בעצם, אני נזכר לפתע בחוקי המשחק, אני לא אמור לרוץ עכשיו? לא! אני אומר לעצמי ומביט בכדור מתעופף גבוה גבוה מעל האצטדיון. הום רן! אני לא מאמין לזה, אבל, ניצחתי! ניצחתי בגדול!
הקהל משתולל! אני מתואשש סופית מהשוק ורואה מה קורה סביבי. הילדים מהשורה הראשונה צועקים ברכות לעברי – "אם תאמינו בעצמכם אתם יכולים להשיג הכל", אני קורא לעברם בביטחון של מנצחים. חברי לקבוצה תופסים אותי מאחור ומניפים אותי באוויר. אני מזהה את המאמן רץ לעברי בעינים דומעות.
ניצחתי! ניצחנו! ניצחנו כולנו.
אני מחפש אל אלוהים בעיני.
הוא עומד עדיין בעמדת הזורק, נושם בכבדות ומסתכל לשמים עם חיוך מוזר על פניו. אם הוא יגיד עכשיו שזו בעצם הייתה התוכנית שלו מההתחלה, אז אני באמת יתעצבן!
———————————————–
אנחנו יושבים מחובקים על הספה. פניה מוארות ע"י מסך המחשב שמנגן את סרטו החדש של ג'וני דף. אני מלטף את שערה הארוך. היא בתגוה מסדרת את החצאית הארוכה ומניחה את ראשה על החזה שלי.
תגובות (0)