"בעושר ועושר עד עצם היום הזה" פרק 2

כשהגעתי הבייתה שמעתי קולות שבאו מהמרפסת, התקרבתי קצת וכמעט שהתעלפתי, היו לנו אורחים בבית ולא סתם אורחים אלא הזוג מרבל ובנם שגרו לידנו עד לפני ארבע שנים.
לבן שלהם קוראים ג'ואי, לפני ארבע שנים ממש לפני שהם עזבו סוף סוף היה לי את האומץ וסיפרתי לו איך אני מרגישה כלפיו, אך הוא לא אמר דבר ומאז לא שלח אפילו הודעה, הוא פשוט נעלם.
הוא גבוה, שרירי, שיער שטני, עיניים ירוקות וחיוך שובה לב עם גומת חן קטנה בצד השמאלי של הפה, היינו משחקים ביחד הרבה כשהיינו קטנים ויום אחד כשהיינו בני 12 הוא אתגר אותי לנשק אותו ואני נישקתי אותו, באותו רגע עבר בי מן ניצוץ כזה וידעתי שאני מאוהבת, הוא לא התייחס לזה ופשוט צחק והלך לו והשאיר אותי בשוק.
פעם הייתי טומבוי אך מאז התחלתי ללבוש שמלות, נעלי עקב, איפור, לסדר שיער והפסקנו לשחק ביחד, מדי פעם עוד היינו אומרים שלום, אך כשהורי אמרו לי שהם עוזבים ידעתי שאני חייבת לברר אם אי פעם הוא הרגיש גם הוא משהו כלפי, אך הוא לא. ענה ונעלם ועכשיו הוא פה.
כשראיתי אותו יושב שם ומחייך וצוחק עם ההורים שלי כמעט והתעלפתי, הסתובבתי לאחור והתחלתי ללכת, רק רציתי שקט, הייתי בטוחה שזה חלום, ומה אגיד לו עכשיו? חשבתי, מה אם הוא ידחה אותי? פחדתי והעדפתי ללכת.
"קרי" שמעתי מישהו קורא, הסתובבתי ופתאום הוא, עומד מולי ואין לי מושג מה אני עושה, אמרתי לו שלום ובאתי ללכת, לא רציתי להישאר.
"רגע חכי" הוא אמר ותפס לי את היד, "אני רוצה שנדבר" הוא המשיך? "אין לנו על מה לדבר" עניתי, הכל עבר.
"זה לא נכון, מאז שעברנו לא הפסקתי לחשוב עלייך, לא הייתי מסוגל לחשוב על אף אחת אחרת מאז שהתנשקנו וכשההורים שלי אמרו לי שאנחנו עוזבים שכנעתי את עצמי שהכל בראש שלי ואני קטן ועוד לא יודע מה זאת אהבה, אבל עכשיו אנחנו כאן ואני רוצה לפתוח דף חדש", הייתי קצת בהלם, לא היו לי מילים בפה, באתי לדבר וכל מה שיצא לי היה..