כדורי החיים

ים. רעש של גלים. רק רעש של גלים. שמש. חול זהוב. ים כחול, כחול עמוק. וילד אחד, רציני. יושב ומכין כדורים מן החול הרך, מתאמץ ומשקיע. מניח אותם בשורה אחד אחר השני. מניח אותם אט אט, פן יתפרקו. שומר עליהם מכל משמר. משקיע בכל אחד מהם את כל יכולתו. הכדור הוא כמו החיים שלנו.
אתה עובד קשה, כדי שתהייה לך אהבה. אתה משקיע, כדי שהכל יצליח. אתה שומר על המשפחה שלך מכל משמר. אוסף את כל הזיכרונות, אחד אחד, ומרכיב מהם חיים. לא עוזבים את הכדורים האלו לרגע, הם כל מה שיש לנו.
ואז, בים, לפעמים הכדורים נהרסים לבד, או שהם נשברים בשנייה שאתה מניח אותם, אפילו אם הנחת אותם הכי בעדינות.
וגם אם הצלחת לשמור עליהם, יום אחד יבוא מישהו אחר, וידרוך עליהם, בטעות או בכוונה. או שהגאות תכסה אותם בלילה.
כך גם בחיים. אנחנו נשמור על המשפחה שלנו, על העבודה שלנו, על כל מה שיש לנו. אבל כל זה, זה לא ישאר לנצח. אז אולי, אולי עדיף שלא יהיה שם כבר מהתחלה?