נחלשת- תקציר

הבטתי לעברו וחייכתי, הוא הפנה את מבטו האוהב והחם לעברי וחזר להסתכל קדימה, על כביש רחב השוליים.
"מתרגשת?" שאל אותי.
"מאוד ואתה?" הצצתי לעברו, הוא רק גיחך.
"כל יום איתך בשבילי הוא ריגוש אחד גדול" אמר והוריד יד אחת מההגה על מנת לשלב את אצבעות ידיו באצבעותיי.
השענתי את ראשי על חלון המכונית, ירד מעט גשם בחוץ. טפטוף קל. עקבתי עם ציפורני הארוכה אחרי הטיפות שנדבקו לחלון וזלגו לאט עד שנעלמו מטווח הראייה שלי, "איך הולך עם התואר בינתיים?" שאל אותי ופנה בפנייה השנייה משמאל.
"רפואה זה לא עניין פשוט" הנהנתי.
"אני מתאר לעצמי" השיחה המשעממת הזאת לא התפתחה לשום מקום.
אני ומרק, בעלי הטרי נוסעים לעבר שדה התעופה שיקח אותנו היישר אל פריז, עיר האהבה שבה אני והוא נבלה את ירח הדבש שלנו.
בכל שנות הזוגיות שלנו יחדיו מרק מעולם לא לקח אותי לשום מקום בגלל העבודה, תמיד היה עסוק מידי והייתי רואה אותו מידי פעם בלילות ולפעמים אני מצליחה לתפוס אותו מוקדם בבוקר ללבוש בחליפה ומחייך לעברי.
ועכשיו כשאנחנו סוף סוף יחדיו המורל שלי ברצפה, נו טוב. זה בטח ישתנה כאשר נגיע לשדה התעופה.
עמדתי לומר משהו ואז הבעת פניו של מרק השתנתה, הוא ראה משהו מרחוק, משהו שמאוד הפחיד אותו.
"מה קורה?" שאלתי אותו בדאגה.
נעצרנו ברמזור, לא הבחנתי בשום דבר לא בסדר, ראיתי רק מכוניות ועצים.
הוא הביט בי בבהלה, הוא החל להגיד את שמי אבל קול חזק של ריסוק וניפוץ נשמע, ראיתי את מרק מסיר במהירות את חגורת הבטיחות וקופץ לפניי, חוסם אותי מהכל, מכריות האוויר, מנסה להגן עליי מהתרסקותה של המכונית, אבל הכל נהייה שחור.