אין בפרק זה נ.מ של רוי אבל בפרק הבא תהיה...

אל תסתכלי אחורה פרק 11- אח מעוצבן

08/06/2016 817 צפיות 2 תגובות
אין בפרק זה נ.מ של רוי אבל בפרק הבא תהיה...

נ.מ אליסון
קמתי בבוקר (שוב פעם השעון מעורר =( אני שונאת אותו) עשיתי את ארגוני הבוקר ולבשתי מכנס ג'ינס קרעים בהיר וחולצת בית ספר בצבע תכלת. נעלתי נעלי נייק לבנות עם סמל בצבע תכלת וסידרתי את השיער. שמתי בתיק כסף ומערכת, לקחתי אוזניות וטלפון והייתי מוכנה. ירדתי למטה לקחת שוקו (כבר הזכרתי ששוקו זה אהבת חיי? כי אם לא אז תדעו שאני חולה על שוקו ) ותוך כדי שאני שותה אותו הסתכלתי מבעד לחלון רואה את המכונית של ריאן חונה בחוץ ומבינה שהוא עוד לא התעורר. נו באמת! עליתי מהר בחזרה למעלה וכשהגעתי לדלת חדרו דפקתי פעמיים והוא לא ענה (צפוי ביותר). פתחתי את הדלת ואמרתי לעצמי שאם אני כבר מעירה אותו אני אעשה את זה בדרך מעניינת…..
הלכתי לכיוון המחשב שלו וחיפשתי ב-YouTube מנגינה של אזעקה. הפעלתי אותה וברחתי מהחדר שלו בריצה. רצתי מהר לחדר שלי בהמשך המסדרון, כיבתי את האורות, נכנסתי למיטה וכיסתי את עצמי עד מעל הראש בשמיכה. שמעתי דלת נפתחת בבום וגיחכתי לעצמי כי ידעתי שריאן התעורר. פתאום הרגשתי ידיים שמרימות אותי, פתחתי את העיניים וראיתי את ריאן (כמה צפוי). הסתכלתי עליו והתאפקתי לא לפרוץ בצחוק. שאלתי אותו בקול מנומנם:"מה קרה?" (למרות שהייתי ערנית לגמרי). "את לא שומעת את האזעקה???"הוא שאל. ופה כבר לא עמדתי בזה והתפקעתי מצחוק. ריאן הסתכל עליי במבט חושד והחל להאט מפני שהבין מה קרה. (כנראה הוא שם ???? שאני מאורגנת כבר לבי"ס). הוא הניח אותי והחל לספור:"אחת, שתיים…" או-או, הבנתי למה הוא סופר. הלך עליי!! התחלתי לברוח והוא צעק:"שלוש!" והחל לרוץ אחריי בכל הבית. אני חייבת לציין שריאן ממש מהיר בעוד שאני איטית ולכן הסיכויים לא היו לטובתי. אז עשיתי את הדבר הכי הגיוני שיכלתי לעשות: צרחתי ורצתי מחוץ לבית, רצה כבר על הדרך לכיוון תחנת האוטובוס כדי לא לאחר לבי"ס. (כן, אני חננה). ריאן לא יצא מהבית אז הסקתי שניצלתי. כשהייתי במרחק בטוח מספיק או לפחות חשבתי ככה, התקשרתי לריאן וכשהוא ענה אמרתי לו תוך כדי שאני עדיין צוחקת:"תתארגן לבי"ס כדי שלא תאחר" ואז הוא אמר לי:"אל תדאגי, אני לא אאחר וגם את לא". אוקיי, זה היה מוזר. כשהגעתי לתחנה הבנתי למה הוא מתכוון וזה לא היה משהו טוב… המכונית שלו הייתה שם וריאן נשען על קיר התחנה. (טוב, זה הגיוני בהתחשב בעובדה שלוקח לי 10 דקות להגיע לתחנה וריאן מתארגן תוך 6 דקות ). בזמן שחשבתי אם לברוח ולאחר לבי"ס או להתעמת איתו ולא לאחר לבי"ס, הוא כבר הספיק לרוץ לכיווני ולהרים אותי על כתפיו. בזמן שאני נותנת לו אגרופים וצורחת שיוריד אותי. הוא בתגובה מכריח אותי לומר:"אני מצטערת אדוני המלך". ואני בתגובה מסרבת בתוקף. ואז הוא אמר:"כדאי לך לומר את זה אחרת תאחרי לבית ספר ואני יודע שאת לא רוצה לאחר", אני מבינה שהפעם הוא ניצח, אז אמרתי:"אני מצטערת אדוני המלך היקר והחשוב". הוא הניח ולי ואמר לי להיכנס למכונית. יש! הסעה לבית ספר!!!! נסענו לבית ספר וכשהגענו פתחתי את הדלת ואמרתי:"אני באמת מצטערת אדוני המלך שאתה כזה מכוער שאנשים נהיים חולים רק מלהסתכל עליך" טרקתי את הדלת במהירות ונסתי על נפשי. סתם בשביל הידע אח שלי ריאן ממש לא מכוער! אפשר אפילו לומר שהוא חתיך. חתיך הורס! הבעיה היא שהוא סטציונר (איכס… ) ולכן אין לו חברה קבועה =( . ידעתי שהוא רודף אחריי אז רצתי לכיתה הכי קרובה ונכנסתי פנימה. איך שנכנסתי שמתי ???? שכל המבטים של התלמידים הסתובבו אליי וחיכו להסבר. אז הסברתי ושאלתי:"אח שלי רודף אחריי, יש מצב שאתם עוזרים לי להתחבא?" הסתכלתי עליהם וראיתי את איתן (איזה פאדיחות) הוא הסתכל עליי וראו שהוא מופתע מהסיטואציה ואמר לכולם:"למה אתם מחכים? בואו נעזור לה!" חייכתי לו והוא אמר:"טוב, לפני שאח שלה מוצא אותה, בואו נסתיר אותה" הוא אמר לי להתחבא מאחורי שולחן אחד והוא ועוד כמה ילדים התיישבו על השולחן וכמה בנות ובנים לקחו כיסאות והתיישבו מסביב לשולחן. כל השאר נשארו במקומותיהם ודיברו ביניהם כדי שזה לא יראה חשוד.
שמעתי את הדלת נפתחת ואיתה את דפיקות הלב שלי מאיצות. מתחת לשולחן ראיתי את ריאן נכנס לכיתה ומסתכל על כולם. "מחפש משהו?" איתן שאל אותו. וריאן ענה:"כן, אני מחפש את אחותי הקטנה, מישהו פה ראה אותה?" כולם מלמלו לא, והוא יצא מהכיתה. נרגעתי ויצאתי מהשולחן שמחה שהוא לא מצא אותי. אמרתי לכולם תודה ויצאתי מהכיתה. זאת הייתה טעות חיי! מפני שריאן עדיין עמד במסדרון, הוא עמד עם הגב אליי וזה היה נראה כאילו הוא מחליט איפה לחפש הפעם. עשיתי את הדבר הכי חכם באותו מצב ורצתי בחזרה לאותה כיתה וכולם שוב הסתכלו עליי. הסטתי את המבט אל איתן שהסתכל עליי ולחשתי:"הוא בחוץ" הוא הנהן בהבנה וקם, תפס לי ביד ואמר לי:"בואי אני יודע איך להבריח אותך לכיתה שלך", הלכתי אחריו וכשהגענו לדלת הוא אמר לי:"אני עומד ללכת ולהסתיר אותך, אבל בשביל זה אני צריך שתסמכי עליי, טוב?" הנהנתי והתחלנו ללכת. אני הלכתי מקדימה ואיתן מאחוריי. ריאן עמד מאחורינו בהמשך המסדרון עם הגב אלינו. הגברתי קצב וכמעט הגענו לסוף המסדרון כשריאן קלט אותנו והתחיל לרוץ אחרינו. הסתכלתי על איתן והוא עלי והתחלנו לרוץ מהר, אבל כמו שהזכרתי מקודם ריאן יותר מהיר ממני אז הוא הצליח לתפוס אותי. צעקתי לאיתן תודה ואמרתי לו שזה בסדר כי הוא במילא היה תופס אותי במוקדם או במאוחר. הוא אמר לי:"בהצלחה, ניפגש מתישהו" ואני בתגובה אמרתי:"אם אני אשרוד" הוא גיחך והלך. ריאן התחיל לדגדג אותי כשאני מבקשת סליחה כל שניה כדי שיפסיק. כשהיה צלצול, סוף- סוף! הוא הפסיק ושאל:"את מבקשת סליחה?" מה עשיתי עד עכשיו? טוב, אין לי זמן להתווכח השיעור מתחיל. אז אמרתי שוב פעם:"כן, סליחה" בלי להסס. ואז הבעת הפנים שלו התקשחה פתאום והתחלפה לרצינית והוא אמר לי:"לגבי זה שרצת אתו מקודם…" "כן?" שאלתי. "הוא חבר שלך?" הוא שאל וראיתי שהוא נהיה עצבני. אז כמובן שעניתי ישר:"לא" אבל לא הוספתי שיש לי חבר(בערך, אני עוד לא יודעת מה אנחנו בדיוק) וקוראים לו רוי, כי פחדתי מהתגובה של האח המגונן מדי. הוא עזר לי לקום וכל אחד הלך לכיתתו. כשנכנסתי הייתי עסוקה בלחשוב על פתרון לבעיית החבר (בערך) ואיך לספר על זה לריאן שכמעט ודפקתי את הראש בדלת אבל שמתי לב לזה בזמן, ככה שלא גמרתי בבית חולים.


תגובות (2)

תמשיכיייי
זה כלכך נדייייר

08/06/2016 13:36

תודה רבה????
יש לי כבר פרק מוכן, אבל אני לא אספיק להעלות אותו היום. אני מקווה שאספיק מחר.

08/06/2016 18:33
10 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך