רגעים שבא למות

כולנו חווינו בימים כאלה ואחרים מצב שבו אנחנו מתפללים למות. פשוט רוצים למות בזה הרגע ולא מעניין כלום. זה מצב שקשה להיות בו וברגע זכה אנחנו מרגישים ממש אומללים וחסרי ישע ושמה כבר יש לנו להפסיד. לא להרבה אנשים יש גם את האומץ להתאבד, בגלל זה רובנו עדיין בחיים. אם היה לנו באמת את האומץ הזה למות באותו רגע שאנחנו רוצים? הרבה מאיתנו לא היו פה. אבל תמיד אחריי מקרה כזה אתה אומר לעצמך שיש לך מזל שלא עשית את זה ואתה חושב לעצמך שדווקא סבבה לך ולמה לך למות עד שמגיע הרצון העז הזה שהלב שלנו יפסיק לפעום ושלעזאזל נמות כבר. אני יכולה לומר לכם אישית שהיום בעצמי חוויתי מצב כזה והסיבה כרגע לא כל כך משנה. מה שמשנה כאן זה שהרבה פעמים אחריי רגעים כאלה שקורים לי אני חושבת על זה ובעצם למה בכלל זה קורה לנו. נכון שזה כי לפעמים באמת כבר אי אפשר לסבול יותר ואנחנו מרגישים שבמקום להיות במצב הנוכחי שלנו עדיף להיות כבר מת. אבל מה שאני יכולה לומר בסופו של דבר זה שתמיד תהיה לנו אופציה להסתכל אחורה על עצמנו ולצחוק. ככה נוכל להתמודד יותר טןב עם המצב הנוראי הבא.
ואיך אומרים? מה שלא הורג מחשל.