Fucked-up

דווקא כשהגעתי לרגע ה-איכותי של היום העמוס שעבר עלי, נטע מתקשרת.
כשאני סוף סוף בפוזה שחיכיתי לה מהבוקר, שרועה על הספה בסלון, עם נס והספר החדש שקיבלתי, היא מודיעה לי לעזוב הכל ולהקשיב למה שיש לה לומר. יש לי ברירה?
"אני רותחת מעצבים. נמאס לי! נתי לא מבין אותי. אין, הוא אטום כמו בלטה. מה עושים? תגידי לי את! זה פשוט לא עובד! אני אובדת עצות!" היא נשמעת היסטרית כהרגלה ואני? מתיישבת בחוסר חשק מוחלט ומניחה את הספר הנחשק על השולחן.
"מה הפעם"? אני שואלת.
"מה הפעם? בה' הידיעה מותק! זה נגמר. אני עוזבת את הדירה!" היא מודיעה בדרמטיות.
"לפני שאת עוזבת – את רוצה לספר לי מה קרה?"
"אז ככה." היא מתחילה בסיפור, ואני מניחה את הרגלים שלי השולחן, מודעת לעובדה שמצפה לי חפירה ארוכה במיוחד. "אתמול חגגנו 3 שנות חברות יחד. קולטת שעברו 3 שנים? כי אני לא".
"מזל טוב".
"תודה. אז יצאנו למסעדה הודית ביפו, שווה במיוחד, כדאי לך לבקר שם. בקיצור, הערב היה מדהים הוא קנה לי צמיד מהמם ונישק אותי בלי סוף למרות שלפעמים הוא נראה לי קצת מרוחק". היא מפסיקה ולוקחת אויר. "ו.. ? עד כה נשמע מהמם".
"היה מהמם עד לרגע שרמזתי לו שכדאי להתקדם שלב. אנחנו גרים יחד כמעט חצי שנה ואני רוצה להתחתן. אני בת 27 הגיע הזמן".
"אוקי. הגיוני".
"נכון שזה הגיוני? אז מסתבר שלנתי, זה לא ברור כל כך. וכששיתפתי אותו בתחושותיי הוא ממש נבהל."
"אף פעם לא דיברתם על זה?" אני שואלת בתמיהה. "אתם שלוש שנים יחד והנושא לא עלה מעולם?"
"לא. כנראה שאף אחד מאתנו לא חש צורך לדבר על זה. והגעתי לרגע שיש לי צורך גם לדבר וגם ליישם. וממש לא ציפיתי שייסגר בפניי ככה. אנחנו כבר גרים ביחד… שאלתי אותו מה דעתו שנתחתן, אם הוא רואה אותי כבת הזוג שלו גם בעתיד והוא פשוט נאטם. התקשה לדבר ושתק הרבה ובעיקר העלה לי את הסעיף". היא מעלה את הטון בקולה.
"אולי הוא פשוט לא מוכן לשלב הזה כרגע?" אני שואלת בהיסוס.
"זה לא אולי. זה בטוח. לקח לפחות רבע שעה עד שהגולם הצליח להוציא מילה. ואז הוא אמר שהוא לא רואה את עצמו נשוי לא היום ולא בעתיד. לא איתי ולא עם אחרת. הוא לא מאמין במוסד הנישואים ומבחינתו השלב הסופי הוא מגורים משותפים. משם אין לאן להתקדם".
"נטע, ממי. יש לא מעט גברים שחושבים כמו נתי. גם נשים". אני מנסה לעודד.
"אני יודעת, אבל אני לא כזו. אני רוצה חתונה יפה ושמלה מהממת עם כל התוספות. לא רוצה לוותר על זה. רוצה להיות נשואה. יש לזה אמירה חשובה בעיניי ואני לא רואה את עצמי חיה עם מישהו שזה לא מדבר אליו. הוא בן 32 וכבר לא ילד. לא ברור לי באיזה סרט הוא חי, אבל זה לא הסרט שלי".
היא נאנחת. "לעזוב זה פתרון? אתם אוהבים אחד את השני".
"אוהבים מאד. וכשאוהבים מתחתנים בדרך כלל. לפחות הנורמליים שבינינו." היא ממלמלת את המשפט האחרון בכעס. "עזבי זה חסר טעם. כל כך נפגעתי, אין לך מושג. בסוף הערב ביקשתי שיוריד אותי בדירה שלנו וייסע להורים שלו. והוא נסע".
"דיברתם היום?"
"לא. אף אחד לא יצר קשר עם השני. אני לא רואה את הקשר הזה מתקדם הלאה ונראה לי שזה הסוף. אני שוקלת לעזוב באמת". קולה מתחיל להיסדק והיא מתחילה לבכות. "שלוש שנים אני עם בחור שבכלל לא רוצה להתחתן! אני והמזל שלי…"
"לא נכון. אל תרימי ידיים. יתכן והוא ישנה את דעתו, או שתשלימי עם המציאות הזו. אתם יכולים להביא ילדים גם מבלי להתחתן. זה באמת מה שימנע ממך להמשיך איתו?"
"כן. אני לא אביא איתו שום ילד אם אנחנו לא נשואים. לא בא לי ולא נכון לי." אני שומעת אותה מקנחת את האף ומרחיקה את הטלפון מהאוזן.
"אני לא חושבת שאת צריכה להתנהג בפזיזות. תני לעצמך זמן ותחליטי. לעזוב תמיד אפשר. תדברו קודם לפני שאת עושה צעד". אני מבקשת ומקווה שהיא לא עושה טעות.
"זה ממש לא פזיז. יש לי אפס סבלנות לגברים שלא מוכנים להתחייב. הוא לא בשבילי". היא מסכמת. "רגע הוא שלח לי הודעה עכשיו" היא אומרת פתאום "הוא רוצה שנדבר".
"אז תפגשו ותדברו. תעדכני אותי". אני ממהרת לתפוס טרמפ על ההזדמנות לסיים את השיחה ובמקביל מקווה שתיתן לנתי עוד הזדמנות.
היא לא נותנת לי לישון ומעירה אותי בשעה 24:00 בלילה.
"הואא נשויייי! נשוי נשוי נשוי! אני רוצה למותתת!" היא זועקת בכאב ובוכה בהיסטריה.
אני ממצמצת בעיניי וקמה במהירות. הראש כואב לי עכשיו.
"נשוי?" אני שואלת בלחש, מנסה לעכל את החדשות. "איך?"
"הוא היה נשוי כל הזמן… כשעברנו לגור יחד הוא נפרד מאשתו לתקופת ניסיון". היא צועקת ואני מרגישה את ראשי הולם בחוזקה בקצב הלב. "תסבירי…" אני מבקשת, מבולבלת.
"נפגשנו בקפה ליד הדירה. הוא התנצל שנפגעתי והתחיל להסביר. השיא היה כשהוא סיפר לי שהוא נשוי עם שלושה ילדים. הוא חי חיים כפולים. איך הוא גר איתי את שואלת? זה היה בתקופה שהוא עזב את הבית לתקופת ניסיון. נחשי מה? התקופה הסתיימה. הוא החליט לחזור לאשתו!
"אני עם גברים גמרתי! אני מארגנת לי טיול שאנטי להרגיע את עצמי. יש לך משהי להכיר לי?".