alaska
העולם קרס עליי

חשבתי שאנחנו במקום אחר

alaska 29/05/2016 588 צפיות 6 תגובות
העולם קרס עליי

אני לא יודעת איך זה קרה. הכל היה כל כך מוגן עד לפני שנייה. חשבתי שעברתי את התקופה הקשה כבר, חשבתי שהשלמתי עם עצמי, התחלתי לחייך. לחייך, משהו שלא עשיתי כל כך הרבה זמן.
ואז בלי הודעה מוקדם נשמטה הקרקע מתחת לרגליי. זה קרה בשנייה, עוד בלי שהספקתי להסתכל למטה, לראות עד כמה חזק תהייה הפגיעה בתחתית.
וזה כאב, וזה כואב. אני יושבת על המיטה עכשיו מתחת לשמיכה ולא יודעת מה לעשות עם עצמי. הלב שלי דופק יותר מדי מהר ומרעיד את כל החלל מסביבי, שכל מה שאני רוצה לעשות הוא לעקור אותו כבר כי הוא לא נרגע.
היה לי אדם אחד בעולם לסמוך עליו. אחד. וכשאזרתי אומץ וסיפרתי לו שאני כותבת, הייתי כל כך שלווה עם עצמי, והוא היה כל כך תומך ומבין ומעריך. אף אחד לא ידע לפניו שאני כותבת. אף אחד. ההורים שלי לא ידעו, אבל הוא ידע.
והנה היום, דיברנו כרגיל, כמו בכל יום. אבל בשנייה אחת, באמצע שיחה רגילה, הוא אמר שהוא קרא הכל. שהוא קרא את כל מה שכתבתי. הכל.
וזה הרגע הכואב, הרגע של הנפילה. לא הספקתי לרדת לעומק הדברים וכבר הכל נסדר, רסיסים עפו לכל עבר. הרגשתי את כל מה שלקח לי שנה לבנות, נהרס. כבר שנה שאני כותבת את החיים שלי, דברים שאף אחד לא יודע. והוא בשנייה אחת בא וקורא את החיים שלי כאילו הייתי ספר.
זה לא עובד ככה. אני בן אדם. אני רק בן אדם. גם לי יש סודות ולבטים וקשיים. גם לי יש עולם נסתר, עולם אחר, עולם של כתיבה. ושני העולמות לעולם לא צריכים להתחבר.
ברגע של שפיות חשבתי על מה יהיה עכשיו, אחרי שהוא יודע. אני לא אוכל להעלות עוד סיפורים, פן הוא יקרא. אני צריכה למחוק את האישיות שלי מהעולם, כי הוא בחר לנפץ אותה.
הרגשתי כאילו אני צריכה לבחור בלהרוג את עצמי.
העולם של הכתיבה עבורי יותר חשוב מהעולם האמתי. עולם הכתיבה הוא הגרסה האמתית של העולם האמתי, הגרסה של ההסתכלות על העולם שאף אחד לא רואה. והיא נופצה ברגע אחד.
לא יודעת מה לעשות. הדמעות מרטיבות את המקלדת. הדמעות מטביעות אותי.
חשבתי שאנחנו במקום אחר, הוא ואני.
טעיתי.


תגובות (6)

היי, זה שהוא קרא זה לא אומר כלום.. נכון עכשיו הוא יודע הרבה יותר ממה שידע אבל זה לא אומר שהכל קורס. נכון שזה קשה להשלים עם זה, אבל אם הוא צריך להיות שם הוא יהיה. והוא יהיה למרות ולא בגלל.. אני פה אם תרצי לדבר ולפרוק

29/05/2016 19:28

    זה פשוט קשה לי המחשבה הזאת כי אף אחד לא ידע על זה, וזה היה סוגשל עולם שלי עם עצמי ופתאום הוא נהרס והתמזג עם החיים האמיתיים שלי. בכל אופן, תודה רבה, את מקסימה3>

    29/05/2016 19:35

מכירה אתזה.. עברתי אתזה עם חברה ממש טובה שלי. ודווקא כשהיא קראה את כל מה שכתבתי התקרבנו יותר. היה לי ממש קשה להביט לה בעיניים אחכ ולדבר איתה כאילו הכל רגיל שבעצם היא יודעת עליי דברים שאפאחד אחר לא יודע אבל אחכ לא הייתי צריכה להסביר את עצמי כי היא הבינה..

29/05/2016 19:48

    בכל דבר טוב יש דבר רע, ואני מבינה שזה ׳ישתלם׳ מתישהו

    30/05/2016 08:22

*הודעה מוקדמת

^זה כן משנה אם הוא קרא, כי כשמישהו יודע משהו זה דבר אחד, אבל כשהוא קורא ואין רצון *שלך* שהוא יקרא בכלל, זה דבר אחר לגמרי. יש לי חברות שיודעות שאני כותבת, אבל כשהן גילו את השם משתמש שלי באתר כבר ממש התעצבנתי (גם כי ביקשתי שהן יפסיקו לחפש והן לא הקשיבו לי). האתר הזה הוא האופציה שלי להישאר אנונימית ולהעלאות דברים שמתקשרים לפעמים לחיים שלי, ואני בהחלט לא רוצה שמישהו מוכר יקרא אותם, לא לפני שאני ארשה את זה.
[אבל היי, אולי הוא יישכח מזה שיש לך משתמש כאן…]

אני באמת מזדהה עם ההרגשה שלך (אני בזמנו לא הייתי כאן שבוע כדי לחכות שהיא תשכח) אבל לצערי אין לי כל כך הרבה דברים שיוכלו לעזור… /: אני יכולה רק לקוות בשבילך שאם את באמת לא רוצה שהוא ידע עוד אז שהוא יישכח את השם משתמש שלך

29/05/2016 20:57

    מסכימה איתך לגמרי!! זה כל כך המקום להשאר אנונימיים וזה נוראי שזה איבד את המטרה שלו

    30/05/2016 08:20
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך