ההתערבות

אני ו- יולה יוצאות למסיבת יום חמישי של חבר של חבר שלה מהעבודה. עוד פרסונה עשירה מכפר שמריהו שעושה לפעמים מסיבות נוצצות לעשירים ויפות בלבד. היא תמיד מצליחה לגעת במקומות הכי שווים ואם היא ממליצה, אני לא מתווכחת.
יולה כהרגלה, עם הופעה של מיליון דולר עם שמלת מיני שחורה והורסת ולא חסכה בנעלי מגדלור. היא ללא ספק אחת הנשים היפות. אני בחרתי להתעלם מדרישתה לקנות שמלה זהה והעדפתי מכנס שחור שעלה לי רק 450 ש"ח עם חולצה צמודה ושחורה גם כן אבל עם מחשוף קטן. צמוד ושחורי. מה לי ולמיני? ובכלל, השמלה השווה שראיתי בכיכר המדינה עולה רק 1,500 ש"ח ואני מאד קצרה במזומנים.
יפות וריחניות אנחנו נכנסות בשער הגדול לאחר שמסרנו לשומר את מילת הקסם המאשרת כניסה מיידית וכבר בשניה הראשונה מוקסמות מהפאר והיופי. הגינה העצומה מלאה אנשים ונשים שנראים כמו בטקס חלוקת פרסי האוסקר בארה"ב. אני כבר מרגישה כאחת המלצריות.
הבריכה מלאה בבלונים ובכל פינה עומד או מתזז מלצר עם מגש משקאות או אפריטיף.
אנחנו ניגשות לבר המרשים, מזמינות לנו משקה נוסף וסוקרות את השטח.
"יולה! איזו יפה את!" אני שומעת קול גברי ורואה אותו מתקרב. גבר בשנות הארבעים שנראה כמו מרגל רוסי אבל, מרגל הורס. מטר תשעים ומשהו של שרירים ורגלים שלא נגמרות, שיער זהוב ועיניים כחולות וגדולות ששקועות בארובותיהן. יפה שבא לבכות אני חושבת, ונזכרת שיולה אכן ציינה שהוא מהמם. מסכימה.
"אלכס! היי!" הם מתחבקים והוא מנשק אותה על הלחי.
"איזה כיף שבאת! אז מה דעתך?" הוא שואל במבטא רוסי קל ואני עדיין המומה מהמראה שלו.
"האמת שהגענו לא מזמן, מרשים מאד. לא רחוק ממה שתיארת". היא מחייכת ומעבירה יד בשיערה השחור.
אני מתיקה את מבטי המהופנט ממנו וסוקרת את האישה המושלמת שעומדת לא רחוק ממני.
"ומי חברתך הסקסית?" הוא שואל בלי למצמץ ואני זוקפת גבות בלי להרגיש.
"תכיר, זו מיה – מיה זה אלכס שעובד איתי, החבר של המקומי".
"נעים מאד" הוא מושיט את ידו ומחייך. נעים נעים. מי זו האישה המדהימה הזו? אני תוהה.
"אני רואה שהסתדרתן עם משקה. אם יש עוד משהו שאתן רוצות, בואו אלי". הוא אומר באדיבות.
"יולה, אני מתכוון לזה. כל דבר שתרצי". הוא מחייך שוב, והולך אחרי שהיא מהנהנת בראשה בחיוב.
"נכון שהוא חתיך הורס?" יולה לוחשת לי באוזן. אני לא עונה ונותנת לה מבט שאומר: אין לי מילים. "למה לי אין כאלה חתיכים בעבודה?" אני נאנחת והיא מחניקה צחקוק.
אני לוקחת משקה נוסף וסוקרת את המקום. כל אחד נראה יותר פגז מהשני. והנשים? דוגמניות.
עדיין מרגישה כמו מלצרית לעומתן, רק חסר שיבקשו ממני משהו.
"אני הולכת לשירותים". אני מודיעה ליולה שלא ממש איתי והיא מנפנפת לי בידה לשלום.
השירותים יותר יפים מהבית שלי. אין מילים. אפשר להכין כאן ארוחות בשקט. נקי יקר ומנקר עיניים.
כשאני יוצאת אני שומעת שיחת ציידים בין שני גברים מסוקסים ויפים על גבול השלמות.
"אחח איך בא לי לטעום את השווה הזאת!" אומר מסוקס א' לשני.
"הבעיה שלך, שגם לי נורא בא. נראה לי שהיא תעוף יותר לכיוון שלי". אומר מסוקס ב' לראשון.
"שנינו יודעים שזה לא יקרה ועוד הלילה היא תהיה שלי. עוד לא הייתה אחת שסירבה לי".
"רוצה להתערב?"
"כמה?"
"נסגור על אלפיים? – מי שמצליח ראשון מקבל את הכסף. חסר לי קצת כסף קטן". אומר מסוקס ב' ואז צוחק.
שניהם ממוקדים בה כמו שני כלבלבים נוטפי ריר, מוכנים למתקפה.
לא יכולתי להתאפק. החיוך כבר מתפשט על פניי אחרי שסימסתי הודעה חשובה מאד.
"רוצים שנעשה את זה מעניין יותר?" אני נדחפת לשיחה ועומדת מולם.
הם סוקרים אותי מכף רגל ועד ראש עם מבט מופתע. "מעניין?" שואל הראשון.
"כן. שמעתי את השיחה שלכם. אני רוצה להיכנס להתערבות".
הצלחתי להצחיק את שניהם. השני בוחן אותי בחשדנות עם עיני הנץ שלו אבל לא מסתיר חיוך.
"עד כמה שמעת, מעניין אותי" הוא שואל ומלקק את שפתיו.
"הפצצה שממול, לדעתכם תסיים את הלילה עם אחד מכם. הזוכה המאושר יזכה באלפיים שקל.
ואני אומרת שהיא לא תלך עם אף אחד מכם ומעלה את ההתערבות לשלושת אלפים.
שזה אומר שאם אני מנצחת כל אחד מכם משלשל לכיסי את הסכום הנ"ל".
אני משתפת את המסוקסים בתוכנית הגיבוי שלי, והם נראים לי בהלם לשנייה.
"אלא אם כן אתם בטוחים שתפסידו אז…" אני לוקחת צעד אחורה והם ממהרים להתעשת.
"תירגעי מותק. אם מישהו יפסיד כאן זו את. אני תוהה אם יש לך 6,000 ש"ח לתת לנו. זה חתיכת סכום." אומר מסוקס ב' שכבר ממבט ראשון, לא קשה להבחין שהוא חולה על עצמו. "ולכם?"
"את רואה את החליפה שלי? היא עולה 6,000 ש"ח. אל תצחיקי אותי." הוא עונה בביטחון.
"תיזהר שלא תעוף מהרוח" אני ממלמלת והוא מתקרב אלי כל כך שאני יכולה להריח את העור שלו.
"את חצופה קטנה. אני אוהב את זה. מאד מאד אוהב את זה. למעשה, אני יותר מאשמח שתצטרפי אלי ואל זאת שממול,
אחרי שאנצח בהתערבות". הוא לוחש לי באוזן בביטחון ואני מתאפקת לא לגלגל עיניים.
"נשמע מפתה. אבל כדאי שנחכה לסוף לא?" אני שואלת.
"את נשמעת מאד בטוחה בעצמך. אהבתי." אומר המסוקס הדומיננטי ומביט עמוק בעיניי.
"אז איך אדע שאקבל את הכסף שלי?" אני שואלת ומתעלמת מהמבט החודר.
"את לא סומכת עלינו? לא יפה." הוא עונה ומוריד שעון יוקרתי מידו.
"קחי. שמרי לך בינתיים עד שאנצח. הוא שווה קצת יותר ממה שאת חושבת שתקבלי".
"ומה את נותנת?" הוא שואל עם חיוך ערמומי, נראה מרוצה ממשחק המילים שיצא לו.
הורדתי את טבעת היהלום מהאצבע ושיקרתי שהיא עולה 2,000 ש"ח.
"אני אוותר לך רק בגלל שאת כזו שווה. הטבעת שווה פחות מהשעון שלי, שיהיה".
אני עונה ללא מילים. מבט קצר וחודר ואז חיוך. "התערבנו. צא לדרך חתיך".
אני קורצת לו ומתאפקת לו לתת לו צביטה בישבן.
הוא מגחך לעברי ושוב מחייך חיוך סקסי ואני באמת תוהה איך הוא עדיין לא עף מהרוח. שוויצר.
הוא ניגש אליה ואני רואה שהם משוחחים כמה דקות. היא מחייכת אליו ומשחקת עם שיערה.
שפת הגוף של שניהם נינוחה והם מחייכים זה לזו. כעבור חמש דקות הוא חוזר לעמדה.
"נו?" אני שואלת בחיוך.
"תורך" הוא אומר למסוקס א' שכבר התקדם לעברה כמו טווס.
"לא תספר לי?" אני לא מרפה.
"היא לא מעוניינת". הוא עונה ולא מרחיב. נראה שהוא מבולבל מעט ולא מבין איך זה קרה לו.
השני חוזר גם הוא עם פנים נפולות כעבור כמה דקות ומנענע בראשו לעבר חברו.
"עזוב אותה, סתם אחת. יש כאן הרבה יותר שוות ממנה. מחזיקה מעצמה, מי ישמע!"
הוא מתלונן ואני מתאפקת לא לצחוק. שניהם מביטים בי ואז נופל האסימון. חובות צריך לשלם.

כשאנחנו חוזרות הביתה ברכב של יולה שתינו צוחקות בקול וצורחות מהחלונות הפתוחים אל האויר הצלול. ברקע השיר של Sia – Chandelier ואנחנו שרות איתה בקול שני.
אני מחזיקה בידי חבילה מכובדת של שטרות ריחניים בשווי 6,000 ש"ח רק בגלל שהייתי במקום הנכון ובזמן הנכון. כסף שהרווחתי לא ממש ביושר בהתערבות עם שני טווסים שמאמינים שרק בגלל שהם נראים פגז ומסריחים מכסף, הם לעולם לא ישמעו לא.
יולה נתנה הצגה שלא הייתה מביישת את רונית אלקבץ, אני חושבת בזמן שאני מעבירה לה 3,000 ש"ח והיא מסניפה את השטרות וצוחקת. מחר נחגוג עם דרינק אחרי שאקנה את השמלה השווה מכיכר המדינה.