האור שלי- הקדמה

הדף היה מלא בכתב ידה הקטן והצפוף. מוכתם בכתמים, ספק של דם ספק דמעות. לצידו הייתה מונחת הסכין. מבטה הריק פגש את הסכין, והיא לקחה אותה שוב בידה. פורצת בעוד מחול דמים מטורף. מחול דמים שיכול להוביל אותה למקום בטוח- למוות.
הצבע האדום זעק מכל פינה.
הדמעות זלגו בלי הרף. ללא שליטתה. אילו רק יכלה להפסיק את מסע הדמים המטורף הזה לאורך גופה. מן ריקוד לאור ירח..
לפתע שמעה דפיקות על דלת חדרה. היא נעלה אותה לפניי אך ידעה שבקלות אפשר לפרוץ את הדלת. היא שמעה את רעש המנעול הנפרץ.
״רק לא הוא״ המחשבה עלתה בה.
הדלת נפרצה.
העיניים, העיניים שכל כך אהבה נעצו בה מבט המום.
מגודל הכאב שבעיניים, עצמה היא את עינייה.
היא שמעה צעדים.
בזהירות פתחה את עינייה.
העיניים היו קרובות מדי.
היא יכלה לראות את הדמעות שזולגות להן. והיא, היא רק רצתה להושיט יד ולנגבן. לעצור את הצער שהשתקף בעיניים. הצער שהכאיב לה יותר מכל.
אך היא לא יכלה. הצער הרי נגרם בגללה.
הכאב עטף אותה מכל פינה. כאב שכבר לא יכלה לעמוד בו.
היא התעלפה.
למול עינייה עלו מאורעות השנה האחרונה.
היא נזכרה…