"את לא מבינה כמה התגעגעתי"

"את לא מבינה כמה התגעגעתי" שלחת לי חודש אחרי שנעלמת.
חודש בו הבנתי כמה אני התגעגעתי.
כמה אני רוצה לספר לך מה עובר עליי ולשמוע מה יש לך להגיד. רק לשמוע אותך.
תמיד אמרת שהדברים לא גרועים כמו שהם. ידעת להכניס אותי לפרופורציות.
אמרת לי שתמיד תמצא זמן בשבילי. ואני לא הבנתי למה.
" כי זו את. גם כשאני לומד ופתאום מקבל הודעה ממך אני אומר לעצמי שהגיע הזמן להפסקה." הסברת.
כנראה שהתרגלתי לזה כי אף פעם לא הראית לי משהו אחר.
ואז נהיית מרוחק. ומי אני שאגיד לך להתקרב?
מי אני שאבקש שוב ושוב שתסביר לי מה קורה איתך?
נעלמת.
לא ידעתי מה איתך, איפה אתה ואם אתה בכלל בחיים.
חשבתי עלייך. תהיתי מה איתך.
אחרי חודש קיבלתי ממך הודעה.
" את לא מבינה כמה התגעגעתי". שלחת.
אמרת שאתה בדיוק בדרך הביתה. שאתה עייף.
שוב אמרת כמה שהתגעגעת.
כל כך חיכיתי לשמוע ממך שאפילו לא שאלתי לאן נעלמת.. פחדתי שתלך שוב.
אז פשוט נתתי לך לדבר.
" עוד כמה דקות אני מגיע הביתה, מתקלח ומתקשר אלייך. כל כך הרבה עבר עליי בזמן הזה ולא היה למי לחפור". אמרת.
חיכיתי לטלפון ממך.
" בטח הוא נרדם" חשבתי לעצמי.
עבר יום. עברו יומיים. עבר שבוע.
לא שמעתי ממך.
" את לא מבינה כמה התגעגעתי".
אתה בטוח שאתה מבין?