פרפרים

"למה פרפרים מפסיקים לעוף אחרי שמלטפים להם את הכנפיים?"
"הם נרדמים, ושוקעים בשינה עמוקה עמוקה."
"ולמה אי אפשר להעיר אותם?"
"כי הם שקועים בחלומות מתוקים."
"גם אני יכול לשקוע בחלומות מתוקים אם ילטפו לי את הכנפיים?"
"כמובן! אבל בניגוד אליהם, אתה צריך להתעורר ולעזור לאמא."
"אז הם לא מתעוררים מהחלומות… אף פעם?"
"אף פעם."
"למה? הרי החלומות נגמרים מתישהו!"
"לא אצלם. הם פרפרים, הם חולמים לנצח..!"
"אני גם רוצה להיות פרפר! פר-פר, פר-פר! לעוף ולחלום חלומות מתוקים לנצח!"
"אם תלך לישון, אני בטוחה שיהיו לך חלומות מתוקים בהם תעוף."
"אבל לא… לנצח."
"לא לנצח."
"אז למה בכלל ללכת לישון ולחלום חלומות מתוקים אם אתה יודע שהם… ייגמרו?"
"כי הכיף האמיתי מתחיל כשקמים בבוקר."
"אבל אני לא רוצה לקום בבוקר! אני רוצה לחלום! לח-לום!"
"אתה חייב לקום, חמוד, אם לא אתה מי יעזור לי? אבא הולך לעבודה ואתה העוזר הקטן שלי מחר."
"אבל מה עם הפרפרים? הם לא עוזרים לך ואת לא כועסת עליהם! הם חולמים!"
"אצל הפרפרים זה סיפור אחר. התפקיד שלהם הוא לשקוע בשינה עמוקה ולחלום חלומות מתוקים, ושלנו, חמוד, לעבוד ולעזור. כאלה אנחנו; בני אדם."