'חייל שלי,מלאך שלי' פרק 45

נ.מ של אוצר
השקט המעיק שרר בבית,בדיוק כמו ביום שהודיעו לנו שאבא נהרג,מה שגרם לליבי להלום במהירות בלתי רגילה.
אמא הביטה בי במבט שקשה לפיצוח,ומיהרתי להעביר את מבטי לרפאל שנראה כל כך מתוח.
"אמא..תגידי משהו" התחננתי,נלחמת בדמעות שנאגרו בעיניי ואיימו לרדת כל רגע,
"א..אני לא יודעת מה להגיד" היא סוף כל סוף פצתה את פיה,הבטתי בה,מבחינה בדמעה קטנה שירדה מעיניה.
"מה תעשי עם הצבא?" היא שאלה ברוגע,נאנחתי בייאוש ונשמתי עמוקות
"שיחררו אותי,סיפרתי הכל למפקד" מלמלתי בקול רועד,
"רפאל,ידעת מזה גם נכון?" היא הפנתה את מבטה לעברו והוא הנהן בשקט.
"כמה זמן זה נמשך?" היא שאלה,הוא נאנח והביט בי לרגע
"כמה שבועות" הוא אמר לבסוף,אמא שלי הנהנה והניחה את ידה על מצחה,
"אפילו לא ידעתי שיש לך חבר,את מוכנה להגיד לי מי זה?הוא יודע מכל זה?" היא שאלה,משלבת את ידיה בעצבים,
"כן" מלמלתי בקול רועד והבטתי בעיניי אימי שנראו לי פתאום כל כך חסרות מנוחה,
"מי זה?" היא שאלה בקול חד,גורמת לי להשפיל את מבטי לרגע
"זה אני" רפאל התפרץ לפתע,גורר את המבט המופתע של שתינו,
"אני באמת מצטער על כל מה שקרה,אבל התאהבתי בבת שלך ולא משנה כמה ניסיתי להתנגד לרגשות שלי..לא יכולתי" הוא אמר במבט מתנצל ונאנח בכבדות,
"אמא" מלמלתי,גוררת את מבטה בחזרה לעברי,
"אל תאשימי את רפאל בכל זה טוב?זאת אני שאשמה בהכל,אני התחלתי את כל זה" אמרתי בשקט,
"שניכם אשמים בזה" היא התרוממה ממקומה,
"מה אתם מתכננים לעשות עכשיו?" היא שאלה,נענעתי בראשי וקמתי גם אני
"אני מתכוונת ללדת את הילד" אמרתי בחיוך קטן והנחתי את ידי על כתפה,
"ילדה שלי,את עוד לא מוכנה לאחריות הזאת של לגדל ילד" אמא הנידה בראשה לשלילה,
"אני אלמד,כמו שאת למדת לגדל אותי למרות שהיית נערה בת 17" חייכתי,גוררת את חיוכה הקטן
"תהיי בטוחה שאני לא אשאיר את הבת שלך לבד בשום מצב" רפאל חיבק אותי בחוזקה,אימי הנהנה בשקט והתקרבה לעברו
"אני מאמינה לך,יש לך מבט כנה ואני בטוחה שאתה בן אדם שאפשר לסמוך עליו" היא הביטה בו בחיוך קטן,
"אמא..אני יודעת שאת כועסת אבל.." התחלתי לדבר אך היא קטעה אותי,
"אני לא כועסת,רק קצת מאוכזבת מזה שלמרות הכל בסוף את מפסידה את השירות שלך" היא מלמלה
"אבל איך אני אכעס על זה שאני עומדת להיות סבתא?זה חלום שמתגשם" היא אמרה ותפסה בי בחוזקה,מחבקת אותי
"למרות שאני עומדת להיות סבתא יותר צעירה ממה שציפיתי" היא צחקקה מעט,גוררת את חיוכי.
"ועכשיו בואו לשולחן,אתם בטח רעבים" אמא חייכה וסימנה לנו להתיישב מסביב לשולחן.
צלצול הפלאפון של רפאל נשמע והוא מיהר לענות,
"כן,מדבר" הוא אמר,מביט בי ומכווץ לפתע את מבטו
"אני לא מבין איך" הוא מלמל בבלבול וקם ממקומו במהירות,גורר את מבטי
"אני יוצא עכשיו" הוא אמר וניתק.
קמתי ממקומי ותפסתי בפניו,גורמת לו להביט בעיניי
"מה קרה?" שאלתי בחשש,הוא נענע בראשו ונאנח בייאוש
"יש חדירת מחבלים,אני חייב לזוז" הוא מלמל,
"אל תלך" מלמלתי בפחד,מרגישה את הדמעות נאגרות שוב בעיניי
"אני אהיה בסדר,אני מבטיח לך" הוא נשק לשפתיי וחייך בכדיי להרגיע אותי,
"תתקשר אליי אוקיי?" חיבקתי אותו,מסרבת לשחרר
"אני אתקשר" הוא חייך,נושק לשפתיי פעם נוספת ויוצא מהבית במהירות.
*********
השעה הייתה כבר תשע ורפאל עוד לא התקשר אליי,מה שגרם ללחץ מטורף להשתלט עליי.
"ילדה שלי,תשתי קצת" אמא התיישבה לידי הספה והביאה לי כוס תה חם,
"א..אני לא מסוגלת לעשות כלום" מלמלתי בקול רועד,
"תהיי רגועה,אני בטוחה שזאת לא פעם ראשונה שהוא יוצא לפעילות כזאת" היא חייכה ברוך והניחה את ראשי על כתפה בעדינות,
"את צודקת" נאנחתי בכבדות ועצמתי את עיניי לרגע,נושמת עמוקות.
"אמא" אליאב יצאה מהחדר בבכי,מתקרב לעברנו באיטיות
"מה קרה?" היא התרוממה מהספה במהירות ותפסה בפניו,בודקת אם הוא נפצע
"היה לי סיוט" הוא מלמל בבכי וחיבק וכרך את ידיו הקטנות סביב מותניה,מושך באפו
"על מה חלמת?" היא שאלה ברוגע והרימה אותו,מושיבה אותו על ידי ומתכופפת למולו
"הכל היה שחור ושמעתי צעקות מוזרות ואז ראיתי אותך ואת אוצר בוכות" הוא אמר בשקט ומחה את דמעותיו,מביט בשתינו בפחד.
"מלאך שלי,הכל יהיה בסדר..זה רק חלום" ליטפתי את שיערו וחייכתי לעברו חיוך קטן ומרגיע
"אתה רוצה שאני אביא לך שוקו" אמא שאלה ותפסה לרגע בידו,הוא הנהן באיטיות והתיישב על רגליי
"אל תדאג,אני מבטיחה לך שכשתחזור לישון אתה תחלום על דברים טובים" חייכתי וחיבקתי אותו.
לפתע הרגשתי את הפלאפון של רוטט לי בכיס,השם של מיקה היה על הצג של הפלאפון
"יפה שלי" חייכתי חיוך קטן,
"א..אוצר" שמעתי את קולה בקושי,היא נשמעה כאילו היא בוכה
"מה קרה מיקה?" שאלתי בדאגה,מקמטת את מצחי
"שמעת על חדירת המחבלים?" היא שאלה,
"שמעתי" מלמלתי בבלבול,
"עכשיו קיבלנו דיווח..שני חיילים נהרגו ויש חייל פצוע" היא אמרה לאחר כמה רגעים של שתיקה מוחלטת,
"מ..מה?" קולי רעד,
"רפאל בסדר?" הגברתי את קולי,מרגישה שהאוויר מתחיל להיגמר
"אני לא יודעת,לא פרסמו את השמות עדיין" היא אמרה,
"אוקיי,מיקה בבקשה תודיעי לי מה קורה" כמעט ולחשתי,לא הצלחתי לדבר
"אל תדאגי,את הראשונה שאני אודיע לה" היא אמרה וניתקתי.