מזל

ישבתי לי בכורסא הנוחה וחיכיתי לפדיקוריסטית.

זאת היתה שעת בוקר מוקדמת, והעסקים של יום ראשון, תחילתו של השבוע, התנהלו בעצלתיים.
נראה לי שצריך באמת עוד יום שבתון,אחרי השבת, כזה יום מנוחה לפני שמתחילים במרוץ החיים..ובעודי מהרהרת, נכנסת מזל ומתישבת בכורסאות לידי. מזל אשה מבוגרת אפילו ממני. בעלה עוזר לה ואומר אל תדאגי מזל אני אהיה כאן בסביבה.אחכה לך.
אני מביטה בה שוב אשה רזה מאד לבושה טרנינג וחולצת טריקו בעלת שרוולים קצרים. שערה קצר.
הפדיקוריסטית ממלאה את הכיור במים חמימים . מזל מורידה את הסנדל ומכניסה את הרגל גרובה למים. הפדיקוריסטית מסתכלת עלי בתמיהה.משהו כאן לא נראה בסדר.
הרגליים מגויידות ומלאות ורידים. הפדיקוריסטית,עוטה מסכה נגד הריח או נגד הגועל שהיא חשה. באמת דורש תעצומות נפש לטפל בחוסר אסטטיות כזה. אבל הטבע לפעמים מזלזל באנשים.לא כולם פורחים ומלבלבים,יש גם כאלה שניכר שהגיל עושה להם תרגיל.
אז מזל מחייכת בביישנות ומורידה את הגרב הלבנה.הרגל במים משייטת וניכר שהמים עדיין חמים.היא מבקשת שיקרו קצת.
ועכשיו היא מתעניינת איזה צבע של לק היא תבחר לה.הצעתי לה ורוד.צבע קייצי.היא אמרה,שגם היא חושבת ככה.
בינתיים אני סיימתי את חלקי ופיניתי את המקום.
לפני כן שוחחנו קצת.לא כלכך הרגשתי שיש לה אלצהיימר או משהו דומה.היא דווקא התענינה כשאמרתי שאני אוהבת לראות זוגות שמחזיקים מעמד למרות השנים.
היא התענינה בי. סיפרתי לה,כמו שמספרים למישהו זר שבחיים לא תפגשי שוב,שהתאלמנתי לפני שנים. שבעלי היה צעיר כשנפטר מדום לב.ראיתי שזה מצער אותה. וכמו שרוצים לנחם ,היא אומרת לי ממרום גילה למרום גילי ,עוד יהיה לך מישהו.ואני צוחקת ואומרת לה שפיספסתי כבר.ואולי בגלגול הבא זה יקרה. ואז היא אומרת לי ,היא ובעלה ,כבר חמישים ושש שנים ביחד,אף פעם לא רבו. כן יש מקרים כאלה גם,ושתינו צוחקות והפדיקוריסטית הצעירה קורצת לי.