רוצה להיות סינדרלה פרק 4
חדר האכל שהיה רועש השתתק בבת אחת כאילו שהזמן נעצר וכולם מבטים ברפון במבט חושש שאומר אסור להזכיר את שמו וכשנחתה ביוטי חזרה לשנתה עמוקה כולם חזרו לעניינם ושוב היה רועש.
"שששש" שלי משכה את רפון להתיישב אסור לדבר על "האביר השחור". רפון הייתה החכמה מביננו תמיד הייתה עם ספרים ביד היא יודעת על הכל וכל דבר שרצינו לשאול היה לה מענה. אנחנו מכירות גם מילדות אך היא תמיד הייתה סגורה בבית עסוקה בקריאת ספרים כך שהיתי רואה אותה אחת לכמה חודשים ואם לרגע הייתי מורידה את הספר שמסתיר את פניה הייתם נחשפים לפנים יפהפיות, עניים ירוקות, שפתיים ורדרדות ושער זהוב ארוך שמשתרע על כל גבה.
"אז כל מה שהשמועות אומרות עליו נכונות" אמרתי חוששת.
"שהוא ערפד אמרה רפון מסמיקה ומחייכת בהתלהבות זה מסביר את עניו האדומות ועורו החיוור אולי עם נעקוב אחריו.., אמרה שהתלהבותה ממשיכה לעלות. נאנחתי כאובדת עצות. "אבל העניים שלו שחורות" אמרה שלי שהיא נוגסת בתפוח השני שלה באדישות. "כן כן הוסיפה רפון שמצאה חברת שיחה אבל בלילה שהוא שותה את דם נערה בתולה עיניו נהפכות אדומות…"אוה. אממ.. אממ… אני מבינה" הנהנה שלי בהתלהבות מזויפת. נתתי את הביס האחרון וקמתי חבל ששאלתי חשבתי לעצמי מותשת כנראה שאצטרך להתמודד עם זה לבדי. "רגע" אמרה סנדי שהיא נעמדת אוחזת את שני ידה בחוזקה מרכינה את מבטה מיד ידעתי שהיא נבוכה. "אוי לא" זה מה שעבר לי באותו רגע, הכרתי את סנדי יותר משהכרתי את עצמי "אויי….לא… ר…ק אל ת…אמרי…ל..י ש..את.. "הנסיך" סנדי קטלה אותי בעודה מסמיקה "ידעתי!" כדאי שנאמר שלום לנסיך.. לא שזה אכפת לי… הוסיפה מגמגמת רק.. כי זה לא מנומס ללכת כך.. ולהתעלם מהנסיך.. אחרי הכל הוא הולך להיות המלך ואני… ".
" נו באמת" אמרתי עוצרת את דבריה "בואי נלך לנסיך". סנדי חייכה ואני כרגיל הוקסמתי היא פשוט מנצלת את זה שאני חלשה אליה.
הלכתי לכיוון הנסיך שסנדי מזדנבת מאחורי "אופייני" לחשתי לעצמי, שהרגשתי שפעימות לבי עולות יותר ויותר כשאני מתקרבת "סליחה" אמרתי כמנסה לפלוס דרך שבראשי אני משננת את המלים , את מסוגלת, את מסוגלת". הבנות סביבי פלסו את דרכי לנסיך שמבטיהם מבעים סלידה מילדת המלגה, התעלמתי ממבטיהם שוב משננת "את מסוגלת, את מסוגלת".
והינה אני נעמדת מול הנסיך, הוא הפסיק את שיחתו שהביט בי מופתע לרגע הבטנו אחת בשני יכולתי לראות פרחים ולבבות נשלחים לכל כיוון ולפתע הוא חייך נמאסתי וחששתי שכולם ישמעו את פעימות לבי המואצות.
"אמממ…." אמרתי בקושי. הסתכלתי לאחור בכדי לקבל תמיכה מסנדי אך היא לא הייתה שם " מפקירה". יכולתי לראות את שלי מביטה מרחוק שהיא לועסת את התפוח ופתאום חיוך מרושע על שפתייה נהנתה מהסיטואציה "תחנקי, לחשתי. ביוטי עדיין ישנה ורפון נראתה עסוקה בלהמשיך לדבר לשלי שלא הקשיבה והבנתי שאני לבד.
סובבתי את ראשי חזרה לנסיך שאני מחייכת חיוך לחוץ "היי" אמרתי ממצמצת את עייני ובעוד הנסיך לא הספיק להגיב ההמון בלעה אותי ולאחר פלט אותי החוצה רחוק מהנסיך כאדם לא רצוי "בהמות" צעקתי ובלבי הודיתי להם שהוציאו אותי מהמצב המביך. קמתי מנקה את מדי ראיתי את שלי עדיין מחייכת אלי
"אין לי כוח" אמרתי שאני יוצאת מחדר האוכל בעצבנות ולפתע הרגשתי שאני נתקלת במשהו "אחח, זה כאב תראה לאן את הולך אמרתי מוציאה את כעסי "אין זה מנומס לעמוד ככה בפתח ו…., השתתקתי שנוכחתי לגלות את "האביר השחור" עומד מולי ונועץ בי מבט חודר פעימות לבי עלו ולרגע שכחתי איך לנשום…
תגובות (0)