ערכים
עוד כשאנחנו בגן,
ילדים קטנים שכל עולמם מתעסק בתמימות וסקרנות,
וכשצרתנו הגדולה ביותר היא כדור גלידת פיסטוק שנפל על המדרכה, או המדף הגבוה ההוא, או זה שההורים מכריחים אותנו ללכת לישון ברבע לשמונה
עוד אז מלמדים אותנו ערכים.
מלמדים אותנו על אכפתיות,
ועל עזרה לזולת.
מקיימים שיעורי מפתח הלב, או תרבות ישראל,
מדביקים סטיקרים על הקירות
"שונות, מעורבות חברתית, כבוד"
דוחפים לנו שעות חינוך שלא נגמרות,
ומי שיודע להתבטא הכי יפה אולי גם יקבל מדבקה על המחברת,
או הערה טובה בתעודה של סוף כיתה ב'.
שואלים אותנו על חרם,
והילדה עם השיער הזהוב, שמתנכלת לחברה הכי טובה שלה
מסבירה למורה בחיוך, עד כמה חרם זה דבר נורא.
מלמדים אותנו על ה'קונפליקט'
ומספרים לנו על ילד חדש שבא מרמת ישי,
או איזה אתיופית, או עולה חדש
והילד הכי גזען בכיתה, הוא זה שיסביר עד כמה נוראי העוול שנגרם להם בחברה.
שאר הילדים מהנהנים בשקט, מקשיבים לשיח, או מקשיבים למורה.
או לא מקשיבים בכלל
מפנימים את הערכים, ממש סופגים אותם לתוך הנשמה, אה?
ואז,
כשאנחנו גדלים,
לפעמים אני תוהה
אם יכול להיות שרובנו שחכנו את אותם השיעורים?
מה אנחנו כבר זוכרים מהסייעת ההיא, חוץ מהקוקו המתוח ועיפרון השפתיים?
ממ.. נראה לי שקראו לזה.. ערכים?
תגובות (0)