מלאך או שטן?- פרק 1

אני יושבת מול המחשב, ואין לי מושג מאיפה להתחיל, שנים שלא כתבתי, שנים ששמרתי הכל ולא הוצאתי לעולם, אבל הסיפור הוא אותו סיפור של שנים, שמתחדש ומתמשך לו בדמיוני כל רגע בחיי, אף פעם לא לקחתי ממנו פסק זמן, ועכשיו אני כאן מכוונת ישר ללב שלכם, קוראים יקרים, הלוואי שתתחברו ותאהבו. כי הסיפור שלי מבטיחה לכם, אחד יחיד ומיוחד….

מגיל קטן תמיד חיכיתי שיקרה משהו מיוחד, תמיד חשבתי לעצמי שאני מיוחדת מעל ומעבר ושחיי לא יכולים להיות באמת כמו שהם, חיים נורמטיביים, לא זו לא אני…
אבל שנים חייתי אותו הדבר, ולא קרה דבר, עברו השנים והתבגרתי אז שחררתי, חייתי כמו שיש עם מה שיש. את הפנטזיות שמתי בצד.

יש לי אבא ואמא מדהימים, שכל החיים לא החסירו מאיתנו דבר, הבית שלנו תמיד חם ואוהב.
אבי, קבלן גדול באזור ת"א והסביבה.
אמי כיום בעלת בוטיק מותגים לילדים ותינוקות בת"א, רוב הזמן בבית ויש לה עובדות שמחזיקות את החנות.
ואני, בר בת, 23 1.67, שיער ארוך שטני קרוב לבלונד זהוב, עיניים גדולות ירוקות, אף קטן וחיוך כובש שאין לאף אחת.
כל העיר יודעת… בר, היופי שלה מסוכן.
אחות לבן הבחור שלנו בן 28, הגבר של המשפחה, הגבר של העיר והגבר של המדינה.
בחור שכולם אחריו, אין אחד שלא מכיר, הוא מתעסק בכסף, בנדל"ן, יש לו עסקים שפרושים בכל רחבי הארץ, הוא הבחור הכי יפה שתפגשו, והכי שובב שתכירו.
בשנתיים האחרונות הוא כבר לא מתגורר איתנו, בן קנה בית בשרון שרוב הזמן שלי אני מבלה בו, ככה זה שיש בריכה מטורפת וג'קוזי וכל היום חברים.
באמצע לפניי יש גם אחות גדולה בת 26, נועה, אני והיא שתי עולמות שונים בטירוף, וכמה שהיא קרובה לבן בגיל, זה לא נתן דבר, אני ובן פי שתיים יותר קרובים.
יש בינינו אהבה אחים מטורפת, שבנויה מכבוד הדדי, הערצה גדולה, הוא המודל לחיקוי.
אותו אופי, אותו יופי. ככה מתארים אותנו בחוץ, תמיד אמרו "בר זאת בן ובן זה בר"
הכל טוב ויפה, הכל כמעט מושלם… יש עושר, יש אושר באמת שלא חסר דבר…
אבל… "לא כל הנוצץ זהב"
במשך השנים ילדותי לא הייתה קלה, בן היה מבלה כמעט חצי מהחיים במעצרים, אם זה מעצרי ימים, חודשים, ואפילו ישב 4 שנים.
המשטרה לא עזבה אותו לרגע, תמיד חיפשו וחיפשו ולא הרפו ממנו, וככה הדאגה אליו תמיד הייתה גדולה יותר מלשאר דיירי הבית.
המאסר האחרון שלו לאחר 4 שנים שישב בכלא, היה נוראי, זה משהו שנחת על המשפחה בהפתעה גמורה, הגדירו אותו כראש ארגון פשיעה, יעד מספר 1 של היחב"ל החברים תמיד תמכו והמשפחה הייתה תמיד חזקה ולעולם לא הראתה שהיא חלשה, אבל שמנו את זה מאחורינו תודה לאל, וגם שהיה בפנים הכל תפקד כמו שעון.
בתור ילדה בביה"ס תיכון, אני זוכרת עד היום את הגברים שהיו שולחים לי פרחים בעילום שם, או מתקשרים ומדברים איתי מחסוי, כי אני יכולה להבין את הפחד שהיה להם.
אבל אותי זה לא עניין, שנים הייתי מאוהבת באותו אחד, שאהב אותי בחזרה ומעולם לא אמר מילה, אבל שנינו ידענו שלעולם לא נהיה ביחד, רום החבר הכי טוב של אחי בן.
זה הסוד ששמרתי עליו המון שנים.
באיזשהו מקום חיכיתי לו כ"כ הרבה זמן שהפסדתי הרבה דברים בדרך, תמיד חשבתי שאולי היום הוא יבוא ויגיד לי "בר אני אוהב אותך, תמיד אהבתי, אל תדאגי הכל יהיה בסדר"
אבל לא, בחלומות שלי שנים על גבי שנים חלפו ולא מימשתי את חלומי, והמשכתי הלאה, התקדמתי, סיימתי תיכון, התגייסתי לצבא והשתחררתי ועדיין לא הייתה לי אהבה.
וכל אותה תקופה אני זוכרת את השיירה של הבחורים הכי שווים בת"א מתים רק לזרוק לי מילה, במועדון, במסיבה, בהופעה בכל מקום אפשרי שהייתי מבלה בו אולם האמת כואבת, כולם היו לא מספיק חזקים, קוראת לזה פחדנים.
ואני בחורה חזקה שנמשכת רק לכוח, מחפשת גבר בעל אופי, בעל יופי, שהפנים שלו לעולם לא יצליחו לגלות לי מה יש בפנים מה מתחולל בראש, אני צריכה אחד כמו אחי בן. ופה מתחילות הבעיות.