רומאו וחולייטה – החלום על וורונה הישנה : פרק 1 : המשפט של ויטוריו

אחרי ארבע שנים , ויטוריו הואשם במרמה ובלקיחת שוחד, על כך שרימה את אשתו לשעבר ואת אלנה ביחד. הוא הספיק לרצוח את הוריו של סנטיאגו וגם אביו של רומאו, ברונו אחיו למחצה. הוא הובל בידיים כבולות לעבר דוכן העדים.
" בוגד! בוגד!" צעקו עליו כמה מהעדים. ויטוריו לא החזיר אליהם את מבטו. הוא הלך בראש מורם ובחיוך מרוח על פניו , הוא היה נראה כאילו הוא לא התחרט על שום דבר ממעשיו.
" אתה הרוצח בדם קר של ברונו , אחיך למחצה. רצחת אותו בשיא מחלתו. הוא עמד בפני התקף לב מתקדם. אתה זרזת אותו תוך כדי שהוא התפתל וליבו כמעט התפוצץ.
איך אתה יכול לחייך אחרי שעשית מעשים נבזיים שכאלה?" הוסיף האיש בשנאה.
" אני ויטוריו קפורלה, אני אתן את הטוב ביותר כדי לנצח במשפט הדבילי הזה." קרא ויטוריו בגאווה ובקול מנצח. המבטים שהפנו אלייו האנשים הראו שהוא לא זה שניצח. מי שניצחו באמת, ניצחון אמיתי הם רומאו וחולייטה שנשאו למרות התנגדותו של ויטוריו.
הם ישבו במרכז האולם כשחולייטה עמדה להיות עדה בעצמה. לידה, ישב רומאו שהיה לבוש בחולצה מכופתרת. ומאחוריהם , ישבו אלנה ורוברטו, בעלה ואיזבל וטוני , שהיו נשואים כבר שנה וחצי.
" אני עוד אלמד אותך לקח, איזבל. על כך שאת בגדת בי והלכת עם טוני." אמר ויטוריו שהיה צמא לנקמה.
" ויטוריו, עוד לא קלטת שאתה מסובך עד הצוואר? העונש מגיע לך רק בגלל היותך רשע מרושע. אני מאחלת לך שתירקב בכלא ותשב הרבה שנים." אמרה איזבל ברחמים. ויטוריו רצה להגיד משהו אך לא היו לו מה לומר.
" תן לי להגיד לך משהו , ויטוריו: הגלגל מסתובב ואינו עוצר. אתה יודע מה? מעולם לא התחרטת ולא חזרת בתשובה בכפרה על מעשיך הרעים." הוסיף טוני בשנאה. רומאו וחולייטה התבוננו זו בזה. חולייטה הייתה בחודש השני להריונה.
" מגיע לך להירקב בכלא.." אמר דנטה , שהיה חברו הטוב של רומאו מלווה עם אשתו מלנה והתאומים הזהים בני השנתיים, רוברטו ופדריקו.
" הלוואי שאביה של חולי יירקב בכלא.." קיוותה מלנה.
מאחורי מלנה ודנטה, ישבו אשתו השנייה של ויטוריו לשעבר , קתרין וילדם המשותף חואקין בן השבע עשרה. קתרין נישאה בשנית לגספר, המורה לכימיה בבית הספר " סטאר".
לפניהם , התיישבו לולי או בשמה המלא לוליטה ואוקטביו שנהפך להיות לבעלה. לולי הייתה בחודש השלישי להריונה.
"רומאו, אני לא יכולה להיות פה." אמרה חולייטה בעצב.
" למה בגלל אבא שלך? הוא לא יפגע בך לרעה.." קרא רומאו.
" לא אני עדיין חושבת שזה לא נכון, אם זה היה אבא שלך, אז כבר היית מבין על מה אני מדברת." אמרה חולייטה
" כן, אבל.. אבא שלי ברונו סבל כל חייו בניסיון לזכות בהכרה מלאה או חלקית על ידי סבך נטליו. " קרא רומאו בעצב.
" רומאו , אבא שלך היה סוג של גיבור. כאילו מה שהוא היה צריך לעבור את כל זה. ואני באמת מעריצה אותו." אמרה חולייטה בחיוך מקסים. היא נשקה לו בעדינות.
" חולי, מה יש לך, בן או בת?" שאלה לולי בסקרנות . חולייטה חייכה חיוך הענקי שלה.
" זו הפתעה כפולה , ואני לא מתכוונת לגלות אותה עדיין.." קראה חולייטה בחיוך שובב.
" אז.. תני לי לנחש לפחות.. מדובר בתאומים?" ניסתה לולי לנחש.
" משהו בסגנון הזה.. אבל עוד אני אגלה לך בהמשך." ענתה חולייטה בחיוך מסתורי.
" נו, חולי , תגידי לנו מה זאת אומרת " הפתעה כפולה"! אני מוכנה להתערב איתך שמדובר בתאומים הזהים." אמרה קרולינה בחיוך מנצח. מריאנו ניגש לחבק אותה מאחור.
" משהו בסגנון הזה.." קראה חולייטה שוב. צחוקה המתגלגל נשמע בכל פינה. חוץ מזעקתו ה" שקטה" של לאונרדו, שקיבל פיק ברכיים מרוב המתח שהוא חש.
" מה יש לך , לאונרדו?" קראה מקרנה בדאגה.
לאונרדו הושיט לה את ידו והיא אחזה בו בביטחון. מקרנה נהפכה להיות החברה של לאונרדו. מאז כבר סבלה מפצעי אהבתה לרומאו, שלא החזיר לה אף פעם אהבה.
" אל תדאג, אני איתך תמיד." אמרה מקרנה בחיוך אוהב. לאונרדו חייך אליה חיוך עצוב. היא ראתה את עיניו התכולות דומעות באמת.
"את איתי? את בטוחה שאת איתי? כולם שונאים אותי ואני בטוח שחלקם לא סולח לי על מה שעשיתי ללולי ולאוקטביו, ובכלל הם היו בטוחים ששיתפתי פעולה עם אבי בכל המעשים הנבזיים שאבי עשה. אני לא יכול להיות פה .. באמת.. זה כמו סיוט.. מיקה." אמרה לאונרדו בעצב.
"אני לא אתן לך להישאר לבד, לעולם לאו. מעכשיו ועד לעולם אני אשאר לצידך תמיד." אמרה מקרנה בחיוך מבטיח ונשקה לו.
" אני לא יודע איך אני אוכל להתמודד עם העובדה שאבא שלי יהיה בכלא.. אני לא חושב שאני אסלח לו." קרא לאונרדו באכזבה. מקרנה התקרבה אליו וחיבקה אותו.
" אני יודעת , לאו. זה קשה. אבא שלך יהיה בכלא ואתה לא תוכל לעשות כלום בנדון, אבל תתנחם בכך שיש לך אותי. אני אף פעם לא אעזוב אותך גם אם ניפרד. אתה יודע כמה אתה יקר לי ובעד שום הון שבעולם לא אעזוב אותך בגלל גבר אחר.." קראה מקרנה בחיוך וחיבקה את לאונרדו השבור. ליבה של חולייטה יצא מתוכה ללאונרדו אחיה הבכור.
" לאו, אל תשכח שאני אוהבת אותך , אתה אחי הבכור, בשר מבשרי . אני ורומאו מבטיחים שאף פעם לא נעזוב אותך. גם אם נריב, תמיד נישאר מאוחדים. אבא שלנו אומנם בכלא." קראה חולייטה ברגש.
" אל תתרגשי יותר מדיי, זה עלול להשפיע על העובר . תשימי לב, חולייטה. אני מאוד מצטער על כך מכיוון שחשבת והיית בטוחה ששיתפתי פעולה עם כל מה שאבא שלנו עשה. " אמר לאונרדו בהתרגשות.
" לאו , תדע לך שאני סולחת לך על כל מה שעשית. אני לא שונאת אותך, באמת. חשוב לי שתדע שאני מאמינה לך." אמרה חולייטה בבכי.
" אני מסכים עם מה שחולייטה אמרה, ואני סלחתי לך כבר מזמן. רק שתדע , שכשנהפכת להיות לי למשפחה. אתה גיסי. ואני רק חושב עלייך דברים טובים.. שלא תחשוב לרגע שאני מפקפק בך.. להפך, אני מעריץ אותך על הנכונות שלך להשתנות.." אמר רומאו בהרהור והושיט את ידו לעבר לאונרדו ומקרנה.
" ילדים שלי, תזכרו , לא משנה מה , משפחת קפורלה תישאר מאוחדת ושלמה למרות שראש המשפחה הורשע בכל מה שהוא עשה.. לאונרדו, מקרנה , חולייטה ורומאו.. אתם המשפחה שלי ואל תשכחו לעולם שאני אוהבת אתכם , ילדים שלי." אמרה איזבל ברגש. לאונרדו, מקרנה , חולייטה ורומאו התקרבו לעברה והתחבקו בחיבוק משותף.
" אוקטביו, אני מתרגשת." אמרה לולי בהתרגשות , אוקטביו נשק לה.
" אל תחשבי שזו רק את! גם אני מתרגש כמוך." אמר אוקטביו ברגש. אך משום מה , הוא לא בכה.
" אוקטביו , תקשיב.. יש לי הפתעה בשבילך.. משהו שאולי הייתי צריכה לספר לך , ולא סיפרתי.." קראה לולי בחיוך שובב.
" נו כבר, תגלי!" קרא אוקטביו בסקרנות חדשה.
" טוב, אני מצפה לשניים.. כלומר לתאומים זהים! מה אתה אומר?" קראה לולי בהתרגשות. אוקטביו הביט בה בהפתעה לא שגרתית.
"כן.. זה מה שרצית לספר לי? לולי, אני אהיה אבא.. שמעתם מה שהיא אמרה? יהיו לנו תאומים זהים." קרא אוקטביו בהפתעה. הוא היה שמח ונרגש בעת ובעונה אחת.

*

כולם השתתקו לשמע היכנסו של השופט כדי לקבוע מה יהיה עונשו של ויטוריו קפורלה.
" טוב, אנחנו מתכנסים פה כדי לשמוע מהו העונש שהוטל על ויטוריו קפורלה. כבוד השופט בבקשה." הוא העביר את הבמה לשופט קרלו בוסטמנטה.
" ובכן, כאן מצוי אשם אחד ויחיד, האדון ויטוריו קפורלה המואשם בלקיחת שוחד ובמרמה ובכמה עניינים אחרים. ואני מזמין לשולחן העדים את הגברת היפהפייה חולייטה מונטרו. בבקשה, בואי. חולייטה את לא היית עדה למעשים שאבא שלך עשה. אבא שלך , ויטוריו קפורלה רצח את מר ברונו מונטרו ז"ל. " קבע השופט קרלו בוסטמנטה . חולייטה קמה ממקומה וצעדה בזהירות לעבר שולחן העדים.
" חולייטה, זכרי את המשפט שאגיד לך: תהיי חזקה. זה כל מה שאני מבקשת ממך." קראה אמה בניסיון לעודד את חולייטה המתוחה.
" רוסה.." קראה חולייטה בחיוך חמים. רוסה , המטפלת שלה הסתכלה בה במבט מלא גאווה.
" ילדה שלי , השתדלי שלא לבכות. זה כואב, אבל אני מאמינה שאת תתגברי על זה.." קראה רוסה בגאווה. חולייטה הביטה בה ממושכות ולא אמרה דבר.
" אני אוהבת אותך מאוד, רוסה." אמרה חולייטה באושר והמשיכה לדרכה לעבר דוכן העדים. היא התבוננה באביה בלי לומר מילה.
" חולייטה, בכל ימיי חיי לא ביקשתי ממך דבר, יש לי בקשה אחת לבקש ממך : תכבדי אותי , אל תעדי נגדי." התחנן ויטוריו בתחינה מזויפת. חולייטה לא התייחסה לתחינה שבעיניו.
" אבא, אתה ניסית בחתונה שלי ושל רומאו, אתה בעצמך שמת לו רעל עכברים בתוך הכוס , רצית לרצוח אותו , לא?" קראה חולייטה בעצבנות.
ויטוריו שתק ולא אמר שום דבר מלבד שתיקתו. שתיקה כהודאה , חשבה חולייטה בעצב.
"תכף תגיד לי שזה גם שקר, לא ככה?"קראה חולייטה , שהרגישה לפתע בחילה.
חולייטה התעלפה , רומאו קם לעברה והחזיק אותה בידיו.
" חולייטה , חולייטה!" קרא רומאו בבהלה.