How i met her parents
הסתכלתי על בדל הסיגריה ולקחתי שאכטה נוספת, חיכיתי שהיא תצא מהאולפן ונלך יחד להורים שלה בפעם הראשונה, בדיעבד זה לא היה כל כך חכם לעשן לפני שאתה פוגש את ההורים של החברה שלך ככה שאם אתה שקורא את זה שם , בסביבות גיל ה20 , תעשן ביומיום כמה שבראש שלך אבל ביום שאתה פוגש את ההורים שלה תבצע גמילה מטורפת.
היא יצאה עצבנית ולחוצה מהרגיל ונלחצה עוד יותר שראתה אותי נשען על קיר הבניין ומעשן להנאתי. הבנתי את הרמז וכיביתי את הסיגריה, למרות ששקלתי להציע לה שאכטה כדי להירגע אבל ידעתי שאין לה ראש לבדיחות שלי היום אז שתקתי.
"דווקא עכשיו אמיר? לפני שהולכים להורים שלי? אתה יודע כמה זה חשוב לי".
"מה את רוצה כיביתי את הסיגריה, אם את רוצה להמשיך להתווכח בכיף אבל באוטו כי אנחנו הולכים לאחר גם ככה".
בעודה צועדת לאוטו במהירות היא התחילה להסביר מדוע התעכבה "זוכר ששבוע שעבר הציעו לי להפיק את התכנית החדשה ההיא של הזוגות שמבשלים בעולם?"
"נו" עניתי. "אז עד שחזרתי אליהם עם תשובה אושרת הסכימה להפיק את התכנית ולקחה לי את התפקיד. התווכחתי איתם שעות היום למרות שידעתי שזה יעלה לי באיחור לארוחה , אני פשוט יודעת שאם אני רוצה להצליח בעולם הזה אני חייבת להתעקש על דברים".
"לגמרי" עניתי כאילו הקשבתי בהדיקות לכל מילה שהיא אמרה והתנעתי את האוטו.
שהגענו לבניין של ההורים שלה, נעמה נרגעה קצת יותר ושמחה שקניתי פרחים מבלי שהיא תגיד לי לקנות . "אני בשוק שחשבת על זה לבד", "כן גם אני הייתי בשוק" עניתי לה בגאווה למרות שקובי הוא זה שהציע לי את הרעיון. מכרתי לה איזה סיפור על פרחים שמכרו בצומת והיא קנתה את זה.
דחפתי לפה כל מסטיק אפשרי שמצאתי באוטו ועלינו אל הדירה של ההורים שלה, תכננתי להשמיט את הפרט הזה אבל הוא היה כל כך מצחיק שאני חייב לספר.
נעמה בדרך כלל הולכת עם עדשות מגע ולא עם משקפיים ובדיוק היום נגמרו לה העדשות אז היא נאלצה ללכת עם משקפיים, כמובן שאת המשקפיים היא שכחה בעבודה לכן היא, מסודרת שכמוה, תמיד שמה ליתר ביטחון זוג נוסף אצל ההורים שלה לכל מקרה.
בקיצור אפשר לומר שאני הייתי העיניים של נעמה לערב הזה, עד שניכנס להורים שלה והיא תרכיב את המשקפיים שנמצאות אצלהם. עלינו לקומה השנייה בבניין דירה 7 וצילצלנו בדלת.
פתאום, פתח את הדלת נרקומן סטלן בן 24 ככה פנה אלי ואמר "טוב שנזכרת להגיע, הזמנתי ת\'פיצה הזאת לפני שבוע אני הולך לתבוע לכם את הצורה\".
הסתובבתי לנעמה שהייתה מאחורי ולא הבינה מה קורה "מי זה?" היא לחשה לי "אני לא מזהה את הקול שלו". "לא סליחה אחי כנראה שטעינו בדירה, באנו אל ההורים שלה", "ראית פה שליח פיצה במקרה?" "לא" עניתי. "יש לך פיצה?", "לא" השבתי שוב.
"אז למה אני עומד פה ומדבר איתך?" התעלמתי לגמרי מהשאלה שלו ועניתי בשאלה אחרת "תגיד זה באנג מהודו?" "לא, מקמבודיה, למה? מבין בבאנגים?" הוא אמר וצחק ותוך כדי השתעל. "ואיי נשבע תמיד רציתי לנסות אותו, ישמצב אני לוקח שאכטה?" "וואלה בכיף אחי בואו כנסו, רוצים לשתות משהו? וודקה?". נעמה לא הבינה מה קורה כי היא ראתה מטושטש בטירוף אז היא מיהרה להוציא את משקפי השמש שלה (שדרך אגב היו גם משקפי ראיה וגם שמש) וקלטה אותי מעשן ולידי סטלן גמור שמשתכר מוודקה. "מה אתה עושה?!" היא צעקה עלי והעיפה ממני את הבאנג, הבאנג נפל את הריצפה והתנפץ. העיניים שלי נפתחו לרווחה כי ידעתי כמה הבאנג הזה עולה וידעתי שזה הסוף שלנו. "ואי אחי אני מצטער ממש, טוב בכל מקרה תודה על הכל וחג שמח". הסטלן הסתכל על הבאנג ובינתיים אנחנו יצאנו מהדלת, עד שהוא הסתובב וקלט אותנו ורץ אחרינו אל הדלת. "בני זונות אתם יודעים כמה זה עולה??" התעלמנו לגמרי ופתאום הוא הרים את הכוס וודקה שהייתה לו ביד והעיף אותה על הבגדים שלי. אני שידעתי שזה הסוף שלי רצתי בכל זאת בכל המדרגות יחד עם נעמה וברקע שמענו את הסטלן צועק שלל קללות. מסתבר שזה היה הבניין הלא נכון, היינו צריכים להיכנס לבניין בתחילת הרחוב. נעמה ישבה על המדרכה והתחילה לבכות. "כוס עמק שום דבר לא הולך לנו, איחרנו בטירוף, כל האיפור נמרח לי, אתה מסריח מאלכוהול וסמים מה עוד יכול להשתבש?\"
"אה וגם שכחנו את הפרחים אצל הנרקומן אל תשכחי".
"לעזאזל!!" היא צעקה ואני ישבתי על ידה חיבקתי אותה וחייכתי, כי סוף סוף ניסיתי את הבאנג הזה.
תגובות (0)