ללמוד לחיות מחדש פרק 4

נקודת מבט כללית:

יריב ומעיין ישבו שמה מביטים בדלת שנטרקה "אני כל כך מצטערת, היא לא כל כך שמה לב איך היא מתנהגת לפעמים"אמה של עדן, טלי. התנצלה "אולי בכל זאת זה לא הייתה ההחלטה הכי טובה להעביר אותה לפנימייה"טלי אמרה בספק, אביה של עדן, איציק- הביט באשתו במבט ממוקד "זאת ההחלטה הנכונה, אין לנו ברירה" אמר שניהם הסתכלו אחד על השניה בהרהור ואז חזרו להביט במדריכים "תראו, אפשר לראות שזה לא קל לה, זה לא קל לאף אחד שמגיע לכאן.. אבל היא תתרגל והיא תלמד להסתדר ולפי מה שאני ראיתי המקום הזה יעשה לה רק טוב, יעזור לה לייצב את שני הרגליים בקרקע"אמר יריב "כן, כן היא דיי צריכה אנושיות בהתנהגות הפראית שלה לפעמים"טלי הנהנה במרץ, "פשוט תגידו לנו איפה החדר שלה נכניס לה את הדברים ונלך, הזמן שלנו קצר גם ככה"אמר איציק, מעיין הרימה את גבותיה בהפתעה"בלי להיפרד? ככה פתאום?"היא שאלה בפקפוק, "אם יכלנו היינו נפרדים אבל אני יודע שהיא תקפוץ למכונית ברגע שתהיה לה הזדמנות ולא תיתן לנו ללכת בלעדיה, היא לא משאירה כל כך הרבה ברירות"אמר איציק, שררה שתיקה בחדר לכמה שניות, "זו החלטה שלכם, אני יכולה להבטיח לכם שהיא נמצאת בידיים טובות, ויש פה ילדים מדהימים, כולם יעזרו לה ויתמכו בה, היא תהיה בסדר"אמרה מעיין "בואו נראה לכם את החדר החדש של עדן"אמר יריב, קם וכל שאר האנשים בחדר אחריו.

נק' המבט של עדן:

"הם השתגעו לגמרי, לנקות?? את מאמינה לזה? תורנויות? חוקים? לאיפה הגעתי?! לצבא אני בחיים לא יסתדר פה, זה לא בשבילי אני יותר מידי מפונקת"אמרתי לרותם בפלאפון בהיסטריה, מסתתרת באיזושהי פינה באורווה.
"יפה שלי קודם כל תירגעי, את הרבה יותר חזקה מזה, כבר החלטת מה לעשות, רצית לגרום להם לסלק אותך אז תמשיכי בתוכנית המקורית"אמרה רותם "רציתי, אבל עכשיו שאני יודעת מה מצפה לי אני פשוט לא מסוגלת, אני רוצה לחזור הביתה לחדר שלי למחשב ולטלוויזיה שלי"התלוננתי, מרגישה את הדמעות בגרון "פשוט אל תעשי את המטלות, זה כל הרעיון, שהם יסלקו אותך"אמרה רותם, שתקתי לכמה רגעים "צודקת" מלמלתי "אני תמיד צודקת, עכשיו תנגבי את הדמעות שלך תלכי לשמה כמו גדולה ותעשי את הטרור שאני יודעת שאת מסוגלת לעשות ואל תפסיקי עד שהם יתחננו שההורים שלך יקחו אותך!"פקדה רותם צחקתי "טוב"אישרתי "יאללה חיים שלי, אני יוצאת בשבע עם יוני ואני צריכה להתארגן"אמרה רותם "עכשיו רק שתיים" "אז מה?! אני צריכה להיות מושלמת בשביל הנסיך שלי!! יש לי הרבה עבודה"אמרה רותם וצחקתי "ביי אהובתי" אמרתי וניתקתי. הבטתי סביבי על האורווה מביטה בסוסים שהביטו עליי בחזרה מתוך התאים שלהם "על מה אתם מתסכלים?!"אמרתי להם, שונאת חיות!
"את מדברת למישהו ספציפי?"שמעתי קול מאחוריי, הבטתי אחורה עמד שם גבר בשנות השלושים לחייו "אני מכירה אותך?!"שאלתי, הוא חייך "אני רמי, האחראי על האורווה, מי את?"שאל "לא עניינך!"עניתי והתחלתי ללכת לכיוון הקבוצה משאירה את רמי המום מאחוריי, הבחנתי ביריב, הוא דיבר עם אחת החניכות שלו כנראה, התקדמתי לעברם "כן, תשלחי לי אישור הורים, ותחזרי עד חמש בערב"אמר לה ופנה להביט בי, בוחן את עיניי האדומות מבכי "דניאל תכירי, זאת הילדה החדשה, עדן"הציג אותי בפני דניאל, הבטתי בה היה לה שיער חלק שחור, הוא הגיע לה עד הגב התחתון, היא הייתה רזה עם נתונים כמעט מושלמים חוץ מזה שהיא הייתה גמדה, היו לה שפתיים מעט דקות מידי לטעמי ועיניים גדולות בצבע תכלת בהיר "היי, מה קורה?"שאלה מחייכת אליי בארסיות, החזרתי את המבט ליריב "איפה ההורים שלי?" שאלתי, הוא שלח אליי מבט חודר"שאלו אותך משהו נדמה לי"אמר "גם אני שאלתי, ועוד לא קיבלתי תשובה"אמרתי, הוא צמצם את עיניו "עדן, כדי שתרגיעי את הטון שלך, את לא רוצה להתחיל איתי ברגל שמאל על ההתחלה"אמר, מביט בי לכמה רגעים בשתיקה, עשיתי מבט עקום ושררה שתיקה לכמה שניות. "ההורים שלך נסעו הביתה, הם השאירו לך את הדברים בחדר שלך, חדר 10"אמר ופנה להצביע על דלת אדומה שהיה כתוב עליה 10 בגדול והלך "מה זאת אומרת הלכו?!"קראתי אליו, הוא התעלם והמשיך ללכת, חזרתי להביט בדניאל שהביטה בי בארסיות "את לא תחזיקי מעמד פה שבוע"אמרה והלכה, הבטתי עליה מתרחקת מופתעת מהאומץ שלה- פוסטמה.
נכנסתי אל החדר שלי- חדר 10, ואת פניי קיבלו שלושה בנות "שלום, את בטח הילדה החדשה"פנתה אליי מישהי עם שיער שחור מתולתל "אני גל"הציגה את עצמה "זאת אבישג" הצביעה על מישהי שהתבוננה בספר כלשהו כאילו זאק אפרון מסתתר שמה חסר חולצה "היי"אבישג אמרה מבלי להרים את ראשה מהספר "וזאת ספיר"היא הצביעה על מישהי בעלתי שיער ג'ינג'י היא עמדה מול המראה עושה לעצמה מחליק ומדברת לפלאפון שהיה מונח על השידה לידה, קול של גבר בקע ממנו כנראה חבר שלה. "קוראים לך עדן, נכון?"שאלה גל "כן"עניתי ביובש ובחנתי את החדר, עיניי נעצרו על מיטה שהייתה תקועה בפינה ועליה היו מונחות כל המזוודות שלי "למה יש פה 4 מיטות?"הבטתי בגל, היא בהתה בי כלא מבינה "כי אנחנו 4 בחדר.."ענתה כמובן מאליו "מה זאת אומרת 4?! בחדר הקטן הזה, זה לא הגיוני!!"התעצבנתי, לא מספיק שעברתי לפנימייה דפוקה, ההורים שלי נטשו אותי, אני צריכה לעשות כל מיני מטלות, אני גם צריכה לישון עם עוד שלושה בנות?!!?!