מעבר לצללים – פרק 1:)

פרק 1
'לעזאזל איתו ' , חשבתי בעודי מתקרבת לכיוון מגרש החניה הבית ספרי.
' מה נדפק ? רק בגלל שהיתה לי ירידה בלימודים בצורה משמעותית וכמעט
נקלעתי לתגרה באמצע המסדרון של ביה"ס. זה לא אומר שהוא היה צריך
לעשות את זה . '
' מנהל מטומטם' !
ביה"ס מטומטם' !
מדינה מטומטמת' !
'אני שונאת את העולם הזה' !!!
הגעתי לרכב הוצאתי את המפתחות מהתיק ותקעתי את המפתח במנעול.
גם כן רכב מטומטם אני לא מאמינה שאני עדיין נוסעת בזבל הזה.
הרכב הזה ממש ישן . וכשאני אומרת ישן אז אני מתכוונת לישן מהסוג שסבתא שלך נהגה בו.
ואם כבר מזכירים אותה אז זו עוד אחת שמוגדרת אצלי ברשימה של : זבל .
אני לא מתפלאת שזה היה הרכב שלה . איך הולך המשפט שאומ : זבל נמשך לזבל.
המשכתי להיאבק עם המנעול של הדלת.
כשלפתע הרגשתי בזוג ידיים אוחז במותניי .
חייכתי בעודו שואל:" נו אז מה פסק הדין?"
הסתובבתי אל מאט, כרכתי את זרועותיי סביב עורפו ונישקתי אותו קצרות .
נותנת לחיוך שלו להמיס את הכעס שהיה בתוכי.
" סתם… לימודי עזר עם סטיב מקלוואן". אמרתי בחיוך עייף.
– סטיב מקלוואן היה התלמיד מה שנקרא:" תלמיד מתמיד ורציני" בשביל המורים. אך לתלמידים הוא היה:" חנון מ – ו – ש – ל – ם ."-
"אז מה את אומרת לגבי שבת בערב…" הוא נעץ בי מבט רציני.
" את באה?" הוא הביט בי עכשיו במבט נושא תקווה.
" אני לא יודעת .. " ניסיתי להתחמק מהשאלה הזאת כל היום אבל ידעתי שהיא תגיע בסופו של דבר.
" אל תשכח שאמא שלי בסטנדרט לא נותנת לי לצאת, אז אם היא תשמע שהלכתי למשרד המנהל היום ( שוב ) אז…." השארתי את המשפט תלוי באוויר.
שתינו ידענו שאין שום סיכוי בעולם שאמא שלי תיתן לי לצאת .
" לעזאזל הכל בגלל הכלבה הקטנה הזו.. או בעצם לא כל כך קטנה."
אמרתי בטון רוטן.
"כן אנחנו יודעים שלברי יש קטעים שבהם היא נובחת על כולם."
אמר מאט בטון משועשע.
" או נושכת." רטנתי.
" תזכיר לי עוד פעם איך זה שאני תמיד מוצאת את עצמי בחדר המנהל והיא לא"
" טוב… זה בגלל שהמנהל הוא דוד שלה ובעצם הבן אדם היחידי בכל הפלנטה
שבעצם אוהב אותה." מאט הידק את אחיזתו במותניי וקבר את ראשו בשערי.
" כן.. היא בהחלט כלבה לא קטנה" הוא מלמל לתוך השיער שלי, והעביר את
שפתיו לאורך הצוואר שלי.
" מאט…" אמרתי בטון שרמז שזה לא המקום ולא הזמן.
אני לא אשקר הייתי צריכה את כל כוחות הריסון שיש לי כדי לעצור אותו.
הוא נאנח והרים את ראשו כדי להסתכל לתוך עיניי.
" אולי בכל זאת תבואי?" הוא שאל בקול רך .
שתקתי לכמה רגעים .
" נראה כבר." עניתי לבסוף. נתתי לו נשיקה קטנה על הלחי ונכנסתי לרכב.
ניסיתי להניע את המכונית אך המכונית לא התניעה ועשן התחיל לצאת
מהמכסה של המנוע.
נאנחתי בתסכול. ויצאתי מהמכונית. רואה את מאט מנסה להסתיר צחוק.