משהו ממני.

אני הילדה הקטנה שלא הספקת להכיר. אני התינוקת הבוכה שלא זכית לראות גדלה. אולי המילה זכית, איננה מדויקת, אני לא בטוחה שמדובר באיזשהו פרס לראות אותי מתפתחת. אבל עבורי – עבור התינוקת הבוכיה שנשארה בעולם הזה בזמן שאתה עלית למעלה, לשמים מדובר בזכייה של מליוני דולרים לראות אותך כאשר אני מתפתחת ומגבשת את אישיותי ואת זהותי. אני מנסה להגיד שאכזבת אותי, שלא היית שם בשבילי כשהייתי צריכה אותך אבל אני חנוקה, המילים לא מצליחות לצאת מפי, האיך אוכל להאשים אותך על העובדה שאתה נמצא בגן העדן כי עשית או נסית לעשות משהו טוב, להגן על המדינה אך לא לוותר על האנושיות, על המוסר, ועל הההגנה על הזולת, על אלו שהיית בטוח שאינם רוצים לרעתך שלא כמו מעטים מאחיהם שהיום באים, מפגעים ודוקרים. טעית, הם רצו לרעתך, לרעתי. הם רצו שהשכול יגיע למשפחתי ויכה אותה. אל תדאג, המשפחה חזקה, דבר לא יביס אותנו, לא כאשר אתה המלאך השומר עלינו. המלאך השומר שלי.
היום ערב יום העצמאות, 68, אני לא יודעת אם היית רוצה לבוא איתי לבמות היום, לראות הופעות, להסתובב בדוכנים, אני לעולם לא אדע. איני מסוגלת לחשוב מה הייתה דעתך בקשר לעובדה שהיום בבוקר הייתי בקבר שלך, ממש לידך ובערב אלך להסתובב עם חברים ולשמוח.
אני מתגעגעת, איני זוכרת אותך, אך בטוחני כי אתה זוכר אותי.