אני זוכרת אותך

אני זוכרת אותך, ככה, עם מדים וכומתה.
אני זוכרת איך דיברת בהשתוקקות על הפלאפל שאתה עומד לקבל על הכתף ואני חשבתי על מנה עם טחינה וקצת חריף.
אני זוכרת את התיק והנעליים הכבדות שלקחת כל יום ראשון, גם איך ניסיתי להחביא אותם כדי שתישאר לעוד קצת, ואתה היית מתעצבן בכל ניסיון אבל אף פעם לא הזזת אותם מאותו מקום, כאילו שחיכית שאקח אותם.
אני זוכרת את השיחות בשישי בערב, שהיינו עושים בטלפון בכל פעם שנשארת שבת, שסיפרת לי מה עשיתם השבוע בגדוד, ואני, הייתי מחדדת אוזניים ומקשיבה בהערצה.
אני זוכרת איך היית מרים אותי על הכתפיים בערב יום העצמאות כדי שאראה את המופעים על הבמות.
אני זוכרת אותך, הגאווה של המשפחה, כובש הלבבות.
אני זוכרת שפעם אחת, בשלוש בלילה, ראיתי אותך נכנס עייף מאוד הביתה, לא התעלמת ממני, סיפרתי לך את החלום הרע שהיה לי ואתה עלית לחדרי, כיסית אותי ונשארת איתי עד שנרדמתי, מלטף שיערי.
אני זוכרת את היום האחרון, את השיחה האחרונה, את החיבוק האחרון, את האנשים עם בשורת השטן מתקתקים בדלת.
אני זוכרת אותך, ככה, שוכב בארון, חוזר ממלחמה, עטוף בדגל.
אני זוכרת אותך, כמו שאתה, גיבור.