חריטות בנשמה פרק 2

השעה הייתה 6 בבוקר, קמתי נורא מוקדם יחסית למישהי שישנה שלוש שעות. אני כל כך עייפה ומותשת מאתמול בלילה, כל השפתיים שלי יבשות והחזה שלי כואב כשאתמול הו..
"לא דיי!! אני לא צריכה לחשוב על זה" אבל זה היה מאוחר מדי להגיד, המחשבות התחילו לרוץ והתמונות קפצו לראש,
— הוא מרים לי את החולצה, הוא תופס לי בשיער, הוא מקרב את הידיים, אני..–
"אעאעאע!!"
אני לא יכולה לחשוב על זה יותר! אני פשוט לא מסוגלת. הדמעות התחילו לזלוג מעצמן… המחשבות האלו.. הן חנקו אותי! הבטן שלי געשה מבפנים! הראש שלי והמחשבות שלי היו בלאגן אחד גדול! ועוד פעם התמונות — תחתונים, ידיים, חולצות ,המיטה….
דיי!! בבקשה אלוהים אני לא רוצה לחשוב על זה יותר!! _זה__כואב__לי__!_ \
לקחתי את הסכין ביד רועדת וקירבתי אל עורי.
לרגע חשבתי, שהמגע הקר של הסכין על עורי ירגיע את המחשבות אך לשווא. הסכין נעה על עורי וכמו האף שנזל מדם בפעם הראשונה שפגשתי בו ככה גם ידי.

ביפ ביפ ביפ
פתחתי את העניים והשעה הייתה 7:49 בבוקר. קמתי במהירות מהמיטה, שטפתי פנים, צחצחתי שיניים, והתלבשתי. כמובן שהחולצה הייתה בעלת שרוולים ארוכים כדי להסתיר את שורשי כף ידי השרוטים שלי. ירדתי למטה..
"אמא?"
…שקט…
אין תשובה, כנראה שהיא כבר בעבודה. לקחתי את הסנדוויץ' שהיא השאירה לי ויצאתי ליום האחרון ללימודים בבית ספר גורדון בכיתה ה'.
תוך כדי הליכה מהירה כדי לא לאחר לבית הספר הרגשתי זוג ידיים על גבי
"רוז!"
הסתובבתי, זה היה מייקל, מייקל ואני החברים הכי טובים בשכבה, אנחנו מכירים זה את זו כמעט מלידה. שמחתי לראות את מייקל, סוף סוף משהו טוב ביום החרא הזה.
"רוז? חחח את הולכת מתוך שינה ?" הוא ציחקק, אהבתתי לראות את החיוך שלו, היה לו חיוך יפה והשיניים שלו היו מושלמות מדי לילד בכיתה ו'.
"חח לא, פשוט חשבתי על משהו.." והתחלתי להיזכר בלילה שעבר עליי..
"הכל בסדר איתך? את נראית לי ממש רע.." מייקל לא ידע על מה שג'רמי עושה לי
"אההמ.. לא ממש.. רבתי עם ג'רמי.. ודי נפגעתי ממנו.. אז אההמ חתכתי את עצמי.."
"חחחח בסדר ועכשיו ברצינות?" הוא לא האמין לי
"אני רצינית מייקל" קיפלתי את השרוול וחשפתי את השריטות "תראה"
הוא הסתכל על היד שלי.. שתק..
"את לא נורמלית!" הוא כועס עליי?
"מה את עושה? את לא מבינה שאף אחד לא שווה את זה? אף אחד!!"
"אתה כועס עליי?"
"ברור!! למה את עושה את זה לעצמך? את לא מבינה שאת חשובה לי?"
"סליחה" התחלתי לבכות..
"מה הוא בכלל עשה לך?" התחלתי לבכות יותר חזק.
" היי, רוז, אני מצטער, אני לא כועס עלייך אני פשוט לא רוצה שיכאב לך!"
פתאום קרה משהו שממש לא ציפיתי לו.. מייקל חיבק אותי. החזרתי לו חיבוק חזק וככה עמדנו שנינו מחובקים וכל אחד במחשבותיו. התחלתי להרגיש משהו.. כלפיו, אני חושבת שזאת אהבה ראשונה שלי, זאת הייתה הרגשה נפלאה.. כל כך משמחת, גורמת לך להרגיש שאתה לא לבד.

לא שמנו לב והצלצול התחיל לצלצל ולי באמת שלא היה אכפת.. הייתי מסוגלת לעמוד ככה שעות איתו, אבל מייקל לקח את היד שלי והתחלנו לרוץ כדי להיכנס לפני סגירת השערים של בית הספר. נפרדנו, הוא פנה לכיתתו ואני לכיתתי. התיישבתי ליד זואי וקים והתחלנו לדבר על מה יהיה לנו בשנה הבאה כשניהיה בכיתה ו', עד שהמורה באה והשתיקה אותנו.
———————————————————————————————————–שני השיעורים לא היו ממש מעניינים כי המורה בעיקר נתנה לנו עבודות לחופש והסבירה לנו איך לעשות אותן. ברגע ששמעתי את הצלצול ברחתי מהכתה כי הרגשתי שאני חייבת לשאול את מייקל אם הוא גם הרגיש את מה שאני הרגשתי כשהתחבקנו. חיפשתי בכיתה שלו אבל חברים שלו אמרו שהוא בחצר. יצאתי לחצר וקראתי לו "מייקל!" התחלתי לרוץ אליו אבל אז ראיתי משהו.. מייקל.. מייקל התנשק עם קייסי.