'חייל שלי,מלאך שלי' פרק 44

התעוררתי לבוקר חדש,הבוקר האחרון שלי כאן בבסיס.
"בוקר טוב" מיקה נכנסה לחדר וחייכה לעברי חיוך קטן,גיכחתי בעצב וקמתי ממיטתי
"בוקר טוב" חייכתי חיוך מאולץ ויצאתי מהחדר,מתקדמת באיטיות לעבר המקלחות.
נכנסתי מתחת לזרם המים החמים,נותנת לדמעות לפרוץ החוצה יחד עם המים שזרמו על פניי,
כל כך התקשיתי לקבל את זה שאני עוזבת,כל כך התקשיתי להבין שאני קוטעת לעצמי את החיים בגיל כזה צעיר ויותר מהכל פחדתי לראות את המבט המאוכזב של אמא שלי שהיא תגלה על מה שקרה.
יצאתי מהמקלחת עטופה במגבת הלבנה שלי והתחלתי ללבוש את המדים,בפעם האחרונה.
"אוצר.." מיקה נכנסה למקלחות והביטה בי בחיוך קטן
"קחי,זה בשבילך" היא הושיטה לעברי קופסה קטנה בצבע אדום קטיפתי,גורמת לי להביט בה בבלבול
"מה זה?" מלמלתי,היא חייכה ופתחה את הקופסה,העברתי את מבטי לעבר השרשרת הכסופה עם החצי לב הקטן שעוטר באבנים לבנות ועדינות.
"זה בשביל שתמיד תזכרי אותי,בשביל שתמיד תזכרי את אחותך הגדולה שאוהבת אותך יותר מהכל" היא חייכה,הדמעות החלו לרדת מעיניי,שוב.
"לא בא לך להפסיק לבכות כל הזמן?" היא צחקה מעט,גוררת את צחוקי
"זה מההורמונים" צחקתי מעט והיא הנידה בראשה לשלילה,מחייכת
"אני בחיים לא אשכח אותך,בחיים לא התחברתי למישהו כמו שהתחברתי אלייך" חיבקתי אותה בחוזקה,מסרבת לשחרר,
"וחוץ מזה שאת תמיד מוזמנת לבוא אליי,אני לא מתכוונת לוותר על החברות הזאת" חייכתי
"אני אתגעגע אלייך,לא יהיה לי עם מי לריב בבקרים על הדברים הכי שטותיים בעולם" היא צחקה בעצב,הדמעות החלו להיאגר בעיניה אך מיהרתי למחות אותן,
"ולי לא יהיה עם מי לדבר על כל דבר אפשרי ולצחוק סתם ככה" הבטתי בעיניה האפורות,
"תודה על הכל" חייכתי וחיבקתי אותה פעם נוספת.
******
נכנסתי למשרדו של רפאל,רואה אותו מדבר בפלאפון ומתיישבת מולו בשקט.
"זה לא מעניין אותי מה הסיבה,הוא לא יעשה מה שבא לו" הוא אמר בזעם וקימט את מצחו,
הבטתי בו בחיוך קטן,מהופנטת.עיניו הירוקות תמיד התכהו שהוא כעס ושפתיו האדומות והמלאות גרמו לי לרצות לנשק אותו ללא הפסקה.
"מחר בשמונה בבוקר הוא אצלי במשרד" הוא אמר וניתק,מעביר את מבטו לעברי
"למה את מחייכת?" הוא שאל בשעשוע,גורר את צחוקי
"אני לא חייכתי" מלמלתי וקמתי ממקומי,נעמדת לידו
"לא אמרו לך שאסור לשקר?" הוא חייך ותפס במותני,מושיב אותי עליו
"מי שאמר את זה שיקר" צחקתי מעט ותפסתי בפניו,מצמידה את שפתיי לשפתיו בעדינות.
"את הדבר הכי מושלם שקיים" הוא התנשף וחייך,חושף את הגומה שאני כל כך אוהבת,
"אני אוהבת אותך" נשקתי לשפתיו פעם נוספת,
"אני צריכה ללכת כבר" הבטתי בעיניו בעצב וקמתי ממנו,
"בואי,אני אקח אותך" הוא קם גם הוא,תופס בפניי
"יש לך בטח דברים לעשות,אני אסע באוטובוס" מלמלתי והתרחקתי מעט,
"אז זהו שיש לי יום חופשי היום" הוא צחק מעט,גורר את חיוכי.
********
רפאל עצר את רכבו מול הבניין בו אני גרה,מביט בי בחיוך קטן
"תודה" מלמלתי ונשקתי לשפתיו נשיקה קצרה,מודה לו
"א..אני צריכה לספר לאמא שלי מה קורה" נאנחתי בעייפות ונענעתי בראשי,
"אני בא איתך" הוא תפס בידיי,גורם לידי להצטמרר מחום גופו
"לא זה בסדר" חייכתי חיוך קטן בניסיון לשכנע אותו,הוא קימט מעט את מצחו והניד בראשו לשלילה
"אין ויכוח על זה,שנינו צריכים לדבר עם אמא שלך" הוא הניח את אגודלו על סנטרי,גורר את מבטי.
"אוקיי" מלמלתי ויצאתי מרכבו,שולחת מבט קצר לעבר חלון ביתי ולאחר מכן נאנחת פעם נוספת.
עמדנו מחוץ לדלת הבית בשקט,רפאל חייך חיוך מרגיע ונשם עמוקות,מסמן לי לפתוח את הדלת
"אני מפחדת מהתגובה שלה" לחשתי בקול רועד,הוא תפס בגופי וחיבק אותי בחום
"אני איתך,לא יקרה כלום" הוא לחש לאוזני ונשק לקודקוד ראשי,הנהנתי ופתחתי את הדלת בזהירות.
"אמא" קראתי,היא יצאה מהמטבח בחיוך רחב,מנגבת את ידיה במגבת וממהרת לחבק אותי בחוזקה
"יפה שלי,הגעת מוקדם" היא ליטפה את פניי ברוך והביטה בעיניי באושר,מה שגרם לי להילחץ עוד יותר,כבר דמיינתי בראשי את מבטה המאוכזב שהיא תגלה על כל מה שקרה.
"היי,נעים מאוד" היא העבירה את מבטה לעבר רפאל ולחצה את ידו בחיוך,
"נעים גם לי" הוא חייך בנימוס,
"מי אתה?" היא שאלה במבט מוזר והביטה בי,מכווצת את גבותיה
"אני רפאל,המפקד של אוצר" הוא חייך,היא הנהנה בהבנה וסימנה לו להתיישב בסלון.
"אתה רוצה לשתות משהו רפאל?" היא שאלה אך הוא הניד בראשו לשלילה,
"אמא תשבי שנייה" הבטתי בה ברצינות,היא התיישבה על הכורסה הקטנה מולי,מביטה בי בשקט
"אני צריכה להגיד לך משהו" אמרתי,נושמת עמוקות
"אני בהריון".