אהבה, סמים ומה שביניהם פרק 1

"עוד שעה?"
"שעה וחצי" עניתי
"סבבה",
"כמה יש עלייך"? אני שואלת את השאלה הקבועה
"בערך 60 ש"ח, זה יספיק אל תדאגי" הוא כותב כרגיל
"סבבה" אני עונה
ככה זה פעם בשבוע, כל שבוע, אותה שיחה.
-כעבור שעה וחצי-
"קאיייי איפה אתתת"
"חחח אני יוצאת תירגע כבר ילחוץ" אני כותבת
"תצאייייי ותחכי לי מתחת לבית שלי אני בא :)" הוא משיב
"לא אמרת שיהיה קר!" כתבתי
"יאלה בואי כבר אני מביא לך סוויטשירט"
"אני פה" כותבת בעודי מחכה בקור מתחת לבניין שלו בכניסה לשכונה.
"בא" הוא משיב ופתאום אני רואה אותו, גבוה, בלונדיני, שרירי ועם פרצוף תחת כמו תמיד
ואז כרגיל כמו תמיד, פעם בשבוע, אנחנו עולים למרכז ברגל מהשכונה.
זאת ההליכה האהובה עליי, אנחנו מפילים אחד על השני את הצרות שלנו ושופכים את הכל, הוא מספר לי כרגיל על כל הבנות שהוא משכיב, בו זמנית, ועל כל הלבבות שנשברו. פעם הייתי כועסת עליו שהוא עושה את זה לבנות, אבל היום, היום אני יודעת שככה זה ואין מה לעשות הוא לא ישתנה. הוא אף פעם אבל אף פעם לא מערב רגשות, הוא לא אהב והוא לא אוהב, אף אחת מהן.
החברה הכי טובה שלי הייתה קורבן למשחקים שלו, ככה הכרנו, לא סבלתי אותו, אבל איכשהו נהינו החברים הכי טובים, כמובן בסתר כי אם היא תדע לא יודעת מה יקרה לחברות בינינו.
המשכנו ללכת, היה לי חמים בסוויטשירט הענק שלו.
"את יודעת" הוא אמר פתאום
"את הראשונה שאני איתה ככ הרבה בלי שיהיה בינינו משהו"
"גאה להיות הראשונה חחחח" אני עונה
"פעם שנאתי אותך" השבתי
"למה?" הוא שאל
"אתה היית ממש סנוב ומגעיל בלי סיבה לבנות, מה שעשית לחברה שלי זה לא היה בסדר"
"אבל אני עדיין כזה אז מה השתנה?"
"אני מכירה אותך, אני יודעת שאתה בן אדם טוב"
"אל תשקרי לי קאי, אני יודע שאני חרא של בן אדם"
"אני לא משקרת, אתה רק אוהב לחשוב ככה, זה עובד טוב עם התדמית שלך"
הוא שתק
הגענו למרכז.
"חכי פה" הוא אומר.
כרגיל עמדתי במקום הקבוע וכעבור חצי דקה הוא חוזר עם שקית קטנה וחיוך על הפנים.
חייכתי, והתחלנו בדרך חזרה שלנו לשכונה.