הכדור הלבן

אני רוצה אותו כל כך, שיהיה לידי כל הזמן. שיעניק לי את האושר הצרוף והמתוק שהוא תמיד מעניק לי בעת שהוא בסביבתי. הוא חזק וגיבור בעיני, יודע מה הוא רוצה ויודע מה הוא צריך לעשות. הוא מתיישב לידי בבר אומר בואי אליי הביתה זה מאוחר ואת בטוח רוצה להיות אצלי ברחוב מוזר שאף איש לא מכיר. נשתה כוסית לחיים הוא ואני, ובלי שארגיש הוא נכנס לי למערכת העצבים. האור נהיה עמום והדרך אפלה אך אני אומרת כן לגבר בעל הזקן הג'ינג'י מהבר, על כל שאלה. "את מאזור הצפון?" "האם את יודעת מה את עושה?" אני עונה כן בלי הנד עף עף, כי הוא שולט בי, בלי שבכלל רציתי. אני מתעוררת על מזרון מצהיב שמכוסה בדם, האם היה פה רצח עם? רואה שהכל נבע ממני, ומה נהיה ממני? בבושה יוצאת מהחדר המוזנח, מנסה לראות מה קרה לי בדיוק עכשיו. מדוע עניתי כן? למה לא אמרתי לא? מי זה ששלט בי, ואז נזכרת בגרם וחצי קוקאין, שנראו נורא ידידותיים באותם זמנים.