נשימה היא חינם
הכחשה לא תוכל להועיל עכשיו. הוא צריך לטוות עוד ועוד הבהרות ולהטביע בהם אט אט את ייאושו. לטמון את ראשו בין בירכיו לא יפחית את חוסר הישע שלו, כך כל נסיונותיו הוכיחו. אולי אם לא ידליק את האור הלילה הוא לא יראה את השתקפותו. אולי אם ידמיין לרגע שהוא אדם אחר, אולי יוכל לחמוק מן צל האדם שהוא: אדם בעל עקרונות רקובים, ופחד הולך וגובר. הוא רוצה רק עוד עשרים וארבע שעות כדי להוכיח שהוא מסוגל למחוק את נשימותיו ולציירן מחדש. הוא רוצה לדעת שהוא יעקור את הפחד מהכאב שיסב לעצמו. שפתיו נבלעו בפנים חיוורים ודרוכים, ועיניו נמנעות מלהביט בגופו, לטובתו האישית, כך הוא משוכנע. המראות הרבות מושפלות מתחת לווילונות ובדים, ניצבות מולו במטרה לפתותו להציץ בהן. אך הוא מפחד כל כך מן הצעקה שתיזרק מפיו כאשר יביט בעצמו, מלא באכזבה צורבת ומטופחת לתפארת. הוא מקווה שלא יצטרך עוד לראות את עצמו לעולם. כשיישאר לבד, יוכל לחוש שוב את הדמעות שניסה לשרוף בגרונו. האם מותר לו לבכות? האם הרוויח את הזכות לכך? אך יותר מהכל, הוא שואל את עצמו, מתייפח בדממה וחובק את ברכיו, האם לנשימה הוא הרוויח את הזכות? או שמא הוא רק גנב חסר ערך, שגזל אותה מאדם טוב יותר? ובתוכו הוא כבר הבחין באמת הקטנה: גם אם היה האדם האחר עוד היה מביט במראה חלקה, ורואה נטל נורא וחסר זכות לנשום.
תגובות (4)
אהבתי ממש את הרעיון הכללי אפילו שהיו דברים שקצת איבדתי אותך, אבל כתוב ממש יפה והתחברתי לזה:)
תודה רבה לך, טוב ואנוכי ביותר לדעת כי איני היחידה שרגשותיה כאלו
סגנון הכתיבה שלך פשוט יפהפה ומרתק. אם תרצי, אשמח לדבר איתך במייל- נראה כי דבר כלשהו מעציב אותך, ואולי יעזור לך לספר אותו?
תודה רבה רבה לך. מרתק? באמת? לדעתי אני סתם חוזרת על עצמי. לדבר עם עוד מישהו מהאתר במייל, בשמחה. אשמח להתכתב איתך במייל. הדבר שמעציב אותי כבר סופר, אך אשמח לדבר איתך ולא רק על כך, זה נושא משעמם ביותר, למען האמת. אם את עוד מעוניינת, תוכלי לשלוח לי הודעת ״צור קשר״? כך אוכל לשלוח לך הודעה במייל.