אהבה אסורה! (פרק 4)…

בוקר …
״נקודת מבט של מישל ״
בוקר טוב, אני מרגישה כיאלו קמתי חדשה בנותת.
מור אמרה״איך את כל כך שמחה? אתמול היית מעולפת על הרצפה חשבתי תקומי לא טוב״.
מה? מה מעולפת אני? מתי?,
מור התפרצה ואמרה״ את לא זוכרת כלום? אתמול מצאנו אותך, מעולפת במסדרון והבאנו רופא, הוא אמר שפשוט לא הרגשת טוב, לא היה לך נוזלים בגוף״.
מה איך זה שאני לא זוכרת כלום? אני רק זוכרת שאיזה בחור אחד שלח לי מכתב והתארגנתי, ושיצאתי מהחדר זהו!, זה מה שאני זוכרת.
״בטח בגלל שהתעלפת את לא זוכרת כלום זה צפוי נורא דאגנו לך!״.מור אמרה.
הכל בסדר את לא צריכה לדאוג, אני שלמה ובריאה.
אני מתארגנת ונילך לארוחת בוקר.
״נקודת מבט של מעיין״
שמעתי את הצרחות של מורן
״מעיין קומי, קומי כבר!!״
אוף מורן על הבוקר צעקות, הראש שלי מתפוצץ!.
מורן אמרה״באמת מה קרה לך אתמול אם המנהל שמעתי שהוא צרח עליך על משהו?״.
מאיפה לך לדעת את זה?
מורן אמרה״ השמועות פה בבית ספר רצות,אמרו שהיית עם התלמיד החדש אצל המנהל, מה חצופה ספרי לי!״
אווי לא היה כלום, סתם הייתי במסדרון והוא היה, והמנהל חשב שניפגשנו או משהו כזה, וסתם עברתי שם.
״אוי איזה מנהל דפוק, לרגע באמת האמנתי שמשהו כבר קרה בינכם!״
ניראלך מורן! ובתוך תוכי עמוק בפנים מזל שהיא לא יודעת,כל מה שאני חושבת עליו זה המבט שהיה לג״ייקוב בעיינים זה שנשקתי אותו ועוד זה היה בעניים עצמות, מה כיאלו מה חשבתי לעצמי!
הוא רצה להרוג אותי!
איזה מזל שהמנהל לא חשד בכלום למזלי.
זה היה כל כך מביך! משום מה סוג של אהבתי את הנשיקה וסוג של פחדתי כל הרגשות שיש בתוכי, אני בנאדם, אני לא יכולה להעלים את מה שקרה,
אני חייבת לנסות להתעלם מימנו חייבת!.
״את יודעת שאחותך התעלפה אתמול״
מה מורן תחזרי עוד פעם על מה שאמרת, מה התעלפה?
מורן אמרה״ כן התעלפה״
איך זה שכולם יודעים דברים לפני קודם, ועוד על אחותי, מה קורה פה!.
טוב אני רצה אליה, אני ידבר איתך.
״נקודת מבט של ג׳ייקוב״
העניים שלי היה פתוחות כל הלילה, הסתכלתי במראה ונראתי מחריד מרוב שהם אדומות, לא עצמתי עין כל הלילה, מצד אחד היייתי סוג של אמור להעלים לה את הזיכרון או שאח שלי היה הורג אותה.
יש בה משהו שאני לא יכול להסביר, הדבר שבאמת מעניןן אותי זה איך היא לא שוכחת! בדוק יש עלייה משהו, חפץ נגדנו!.
לבשתי את הצאקט האהוב עלי השחור זה עושה אותי מסתורי כזה, גינס כהה וחולצה לבנה ונעלי ג׳ורדן שחורות, שמתי שוב את העדשות שלי החומות,כדאי שלא ישימו לב לעניים האמתיות שלי שהם בצבע צהוב כזה מוזר.
ג׳ייק נכנס בעצבים ישר שמתי לב שהוא יודע, שאלתי אותו ״מה קרה למה אתה עצבני?״
ג׳ייק אמר״ אני מאוד מקווה שהעלמת לה את הזיכרון, אתה יודע היא הריי עדיין חיה לא?״.
תקשיב בנוגע לזה,המנהל היה שם, מה רצית שאעשה ואני יודע למה היא לא מסוגלת לשכוח! מישהו או לא יודע מה שם עליה חפץ.
משהו שלא תוכל לשכוח אני רק צריך לברר מי ומה יש עליה!.
״אני אומר לך עוד פעם! יותר נכון אני נשבע לך! אם אתה לא תצליח אני פשוט לא יהסס פעמים ויהרוג אותה!.
יצאתי מהחדר עשיתי לו פרצוף של הבנתי כזה, הוא אף פעם לא היה כזה, מישהי הפכה אותו לכזה שהיה בן 19,לבנאדם כזה שלא אכפת לו מבני אדם. הוא יכול להרוג בלי למצמץ אפילו..
הייתי במסדרון בדרך למזנון לאכול, וראיתי את מעיין, היית שתיקה רועמת כזאת משני הצדדים.. מין כזה כמו בסרט מוזר,
הסתכלנו אחד על השניה אבל כלום, עברנו כזה כיאלו המתח באוויר! הרגשתי את הריח של השיער שלה ברגע שהיא עברה על פני, אני לא יודע למה אבל לרגע שכחתי בכלל ממה שהייתי אמור לעשות, לברר האם יש עלייה משהו, הסתובבתי והיא הספיקה כבר ללכת, לא ראיתי אותה והמשכתי למזנון.. קצת מעצבן שהבנים אוכלים לבד והבנות במקום אחר, מה הקטע! זה איזה פניימיה דתית ולא ידעתי עליה זה כזה דפוק!
״נקודת מבט של מישל״
הגעתי למזנון לקחתי את הצלחת שלי והתחלתי לאכול, ראיתי את אחותי מעיין שבאה אלי בריצה כיאלו היא רצה ריצת מרתון עם כל הנשיפות שלה, והתחילה בכל השאלות
״ מה קרה? את בסדר? איך זה קרה?״
היא נשמעה לרגע כמו אמא שליי איףף!
די מעיין תרגעי! הבנות אמרו שהתעלפתי וזהו בטח כי לא הרגשתי טוב או משהו כזה.
מעיין אמרה״ למה לא אמרת לי כלום נורא דאגתי!״
מה יש להגיד הכל בסדר הרי לא קרה כלום, רק התעלפתי וזהו אני שותה מלא מים עכשיו, אולי בגלל איבוד נוזלים בגוף משהו כזה!.
הרגעתי את מעיין ובנתיים אכלתי כמו מטורפת הייתי ממש רעבה, כיאלו לא אכלתי שנתיים.
היה צלצול, הצלצול המעצבן שמזכיר שיש שיעור אוף! לקחתי ביס אחרון מהבגט, רציתי ממש להבריז והתחננתי למעיין שתבריז איתי, והיא התחילה עם החפירות ולפחד לקחתי אותה איתי ביד ורצנו לחדר שלה, זה היה כזה מצחיק לראות את הפרצוף של מעיין פעם ראשונה מבריזה כיאלו מישהו מת ״חחחחח״ צחקתי ברמה מטורפת.
התחלנו לעשות מלחמת מים בחדר שלה עד שראיתי את הקולה! מה אני פרייארית שהיא תתחיל ואני ישפוך עליה רק מים, לקחתי את הקולה ושפכתי לה על כל הגוף! היא צעקה כמו מטורפת ואני רק צחקתי,
מעיין אמרה״ דיי תראי מה קרה עכשיו כולי קולה יופי ממש עשית לי מקלחת קולה, אני נכנסת למקלחת תסגרי תדלת טוב טוב זה מה שחסר לי שיגלו שהברזתי,״
תרגעי מעיין לא ידעו ילחוצה, היא נכנסה להתקלח, ושאלתי אותה ״ מעיין של מי השרשרת? ״.
מעיין אמרה״ שלי! תיזהרי לגעת בה קיבלתי אותה מאמא שהייתי קטנה״
וכמובן ששמתי אותה למה אני שואלת, זה היה רגע מוזר ששמתי את השרשרת, אמלה!
פתאום ראיתי ניראלי בנאדם, ראיתי זכרונות כאלה הזווים אווי זה היה הזוי! כיאלו אני נזכרת במה היה אתמול. הוצאתי מהר את השרשרת פחדתי, הנחתי אותה על השידה,
אבל הסקרנות סיקרנה אותי יש לי בעיה! קשה לי להתאפק, ועוד על הדברים שראיתי עכשיו! שמתי אותה שוב וראיתי שלא התעלפתי אתמול היה ערפל כזה ואז פתאום כל הזיכרון חזר אלי .. אני בשוק!
החזרתי מהר את השרשרת לשידה ויצאתי מהחדר.
״נקודת מבט של מעיין״
״מישל את יכולה להביא לי את הבגדים שעל המיטה!״ קצת צעקתי לה,״מישל נו די עם הצחוקים״, יצאתי לבחוץ והיא לא היית.
חצופה גם רצתה להבריז איתי וגם ברחה.
בדוק גילו אותנו! יואו בדוק, בטח היא יצאה מחוץ לבית ספר אני מכירה איתה, או שהמנהלת היית פה ואני מתה ובטח תפסו רק אותה, טוב די! די אני מאכילה את עצמי בסרטים ממש .
לבשתי את הטייץ שלי של אדידס אני חולה עליו
חולצה שחורה וניו באלנס בהירות בצבע אפור, אין על זה!
יצאתי מהחדר כיאלו אני איזה גנבת, פשוט כמו גנב התחלתי לרוץ ולפעמים שלא יחשדו אז גם לדלג,
יצאתי סוף סוף לבחוץ, ולפתע ראיתי את ג׳ייקוב נכנס לאוטו שחור כזה, זה היה כזה מוזר, אבל הייתי חייבת לגלות את האמת והתקשרתי שמונים פעם למישל היא לא עונה!
פשוט עצרתי מונית ועקבתי אחרי האוטו השחור..