שובי

כמו שועל שמתחבא בין השיחים,
כמו שד רדוף בין אנשים חיים.
אני מסתובב בחיפושים אחרייך,
קוטף כל פיסה מזיכרונותייך.

כמו חפיסת קלפים,
מתערבב בין אנשים,
בין השחורים לאדומים,
בין החיים אל המתים.

כמו ערפד בהכחשה,
את תמיד נמצאת דרוכה.
בין ספסלי הרחוב,
דורשת ממני לשלם את החוב.

בין אבק ופיח,
הרחוב שהיה כה זניח,
כעת הוא מלבלב בין כיכרות הפרחים,
את יושבת שם ומזמרת שירים.

מפצחת גרעינים,
על ספסל עם יונים.
יושבת ובוכה,
אמרי לי, על מה?

על זה שלא דאגתי לך כשלא יכולתי?
על זה שנגמרה הנשימה,
ונשארת שם רדומה?
בתוך החשכה?

אמרי לי, אמרי!
האם את איתי?

בבקשה, חזרי!
הכאב אמיתי.
ואף בדרכי הכאוב,
שובי אל הבית הטוב.