הוא

הוא הראשון שבא לקראתי,
כשאני חוזרת בסופו של כל יום.
הוא לא שוכח לשאול לשלומי,
על אף שלא יכול הוא לשאול.

לפעמים, כשעיניי נוצצות מדמעות,
הוא בא לשבת לידי בלי שאבקש,
כי הוא מבין שאני רק צריכה שקט,
על אף שכולם אומרים שהוא טיפש.

מבין כל חבריי, הייתי בוחרת בו,
בחבר הכי טוב,
כי הוא תמיד שם לצידי,
על אף שלא תמיד אני שם לצידו.

ובלילות הקרים במיוחד,
ישן הוא רטוב וצנום.
וכל פעם אני מצטמררת,
לחשוב שהוא לא יהיה כאן תמיד.

וכל פעם אני תוהה,
האם הוא נזכר באותם ימים,
לפני שהכיר אותנו,
כשהיה עובר זוועות, ומסעות קשים.