עישון אהבה ודברים אחרים-פרק 6

הפרק הזה הוא בשביל הכותבת "תולי" שהרימה לי את המצברוח, מזכירה, שתי תגובות כולל הדמות שתרצו לראות ואתן קישור לתמונה של הדמות.

***

עיני סירבו להיפתח, אך למזלי הייתי עקשנית, והצלחתי לראות תמונה מטושטשת בצבעים תכלת ולבן. האווירה הייתה מגעילה אך נקייה, סטרילית.
אני בבית חולים, ניחשתי. ניסיתי לדבר, אך לא הצלחתי, הרגשתי שאני משותקת. הזזתי את רגלי טיפה ואז גל של חום ומגע תקף אותי.
"בת שלי." את קולה של אמא זיהיתי מיד, אך לא הצלחתי לראות אותה, בשלב הזה נלחצתי.
"א…אמא." גמגמתי בלחץ והרגשתי שדמעות מתחילות לנזול מעיניי. "אני לא מצליחה לראות, הכל מטושטש!" אך אמא לא נלחצה, היא רק לחשה,
"זה בסדר מתוקה שלי, אני אקרא לרופא." והלכה.

לאחר כמה דקות קול צעדים נשמע ושתי דמויות מטושטשות נכנסו אל החדר. לפתע הרגשתי יד, עטופת כפפה מותחת לי את עייני ומנערת את ראשי בעדינות, לפתע ראייתי חזרה לפעול כרגיל ורופא בעל חלוק לבן נעמד מולי.
"זהו זה." הוא אמר. "איך עשית את זה?" שאלתי בצרידות וברעד שהבהיל אותי טיפה. הרופא חייך.
"אחרי שהובלת לכאן שמתי לך משהו קטן בעיניים שיעזור לך לפקוח אותן תתעוררי, אם לא יהיה לך כוח. אך את חזקה והצלחת לעשות זאת לבד ובגבורה, עכשיו נוכל להתחיל בבדיקות של הרגל." הוא אמר ויצא מהחדר. גם הדמות השנייה, שהתגלתה כאחות נמוכה וזהובת שיער יצאה מהחדר אחריו. לרגע לא הבנתי על מה הרופא דיבר, הרגל שלי? איך היא קשורה לזה שאני בבית חולים? אך אז הסתכלתי על הרגל, וראיתי את התחבושות שכרוכות סביבה מאדימות מדם, ניחשתי שזו לו התחבושת הראשונה, וגם לא האחרונה, ולפתע הכל חזר אליי בהבזקים.

נסענו הביתה

אמא ואני השלמנו

אמא לא הסכימה לי לצאת לדייט עם נדב

ניסיתי להפחיד אותה

נפלתי

נדרסתי.

ואז נזכרתי. הדייט, לגמרי שכחתי ממנו! מה נדב חושב עליי עכשיו? הוא בטח חושב שאני נוראית, מה השעה בכלל? אולי לא פספסתי את הדייט? אבל איך אוכל להגיע אליו? איזה יום היום? לפתע החלו מליון מחשבות להתרוצץ בראשי. ניסיתי לארגן אותן אך לא הצלחתי, אז פשוט נשענתי לאחור במיטת בית החולים עד שנרדמתי.

***

נ.ק. מבט נדב

בחמש בערב התחלתי להתארגן לדייט שלי עם שירלי. אין, היפה הזאת עוד תהרוג אותי עם הסצנות שלה, מה שהיא עשתה בקפיטריה היה לא לעניין, אבל עדיין היא יפה, במיוחד כשהיא עצבנית. מפה לשם מצאתי את עצמי מכפתר את חולצת המזל שלי, לבנה ומצוחצחת,סוגר את רוכסן הג'ינס השחור שלבשתי ומתיז המון אפטרשייב על צווארי. בחמישה לשש סיימתי ויצאתי עם פרחים שקניתי יותר מוקדם בחנות קרובה ועם חבילת בונבוניירות שמצאתי בארון אחרי הצהריים, לעבר ביתה של שירלי.
בשש ושלוש דקות כבר הייתי אצלה ודפקתי בדלת. תחילה לא הייתה תשובה, אז ניסיתי עוד פעם, ושוב לא ענו לי. אז החלטתי להיות קצת חוצפן ופתחתי חריץ קטן בדלת, אך הבית היה ריק ולא העזתי להיכנס. סגרתי את הדלת בשקט והחלטתי ללכת משם. סידרה אותי החראית. חשבתי לעצמי. שתמצא מי שימזמז אותה. ואז הגעתי הביתה.