עולה חדשה

היא עלתה ארצה גבוהה ויפה,מאורגנת עד הפרט האחרון.
גילה קראו לה,חלק כינו אותה גילו,לא לכולם היא הסכימה רק לאנשים המיוחדים.
אך ארצה היא עלתה לבדה.
לבד לבד.היא והמזוודה.
גילה כבר ביקרה כאן פעם,היא חייכה כל הזמן וצחקה האנשים כאן נראו לה כל כך מיוחדים.
אז היא עלתה.
כמה אמה בכתה,אפילו אביה הזיל דמעה.
וג'ק השכן כמעט עלה איתה למטוס מדאגה.
כך היתה גילה,כל כך אהובה.
וכך גם נחתה אצלינו בבן גוריון,עם חיוך ענק ומזוודה לא מפסיקה להביט מסביבה ולהתלהב,
היא פה!!!בהאדמה האהובה.'
כמעט ונישקה את האדמה ואז ראיתי אותה.יפה וזורחת אפילו לא קצת אבודה.
"אני דוד" אמרתי ולחצתי את ידה.
"אני שמח לראות שנחתת בשלום"
גילה חייכה,וכמה אהבתי את החיוך הזה.
"ברוכה הבאה לארץ" הבטתי אליה בחיוך.
והיא זרחה וציחקקה במבוכה.
"נורא יפה פה,כל כך כיף להיות כאן.אני מקווה שלא נבהלת ממני ומההתלהבות שלי כמו ילדה קטנה אני לפעמים.." גילה חייכה ואני הופנטתי.
"מה פתאום.כיף לראות פה רוח חיה.נורא יפה לך כאן" חייכתי גם אני.
ושתינו עומדים ככה.אני וחברה של אחותי מחוייכים מאוזן לאוזן באמצע נתב"ג.