עישון אהבה ודברים אחרים-פרק 5 (נא להסתכל ברציתי להוסיף בסוף)

חזרתי לכיתה הכי מהר שיכולתי ובדרך חשבתי על כמה מזל יש לי שהיום נגמר בשתיים עשרה. אני כבר מתה לספר הכל לאחי התאום דון, שהוא אלוף בבנות, והוא גם מבין אותי הכי טוב. אבל בינתיים יכולתי לספר הכל רק לליהי, שכמעט התעלפה כשסיפרתי לה מה קרה שם.
"את מה?!" היא שאלה, כמעט בצעקה.
"אמרתי לנדב שאנחנו מכירים בקושי יום ואז נישק…"
"שמעתי מה אמרת!" היא קטעה את דבריי. "אני לא מאמינה שנישקת אותו, ועוד אחרי שאמרת לו לא… מה קרה לך?!"
נאנחתי בחוסר אונים מוחלט. "אין לי מושג. לא רציתי איתו קשר כבר בשלב הזה אבל מצד שני חשבתי שאולי יתפתח משהו בעתיד אז שילבתי בין שניהם." רק אחרי שאמרתי זאת הבנתי איזה משפט מוזר ולא הגיוני יצא לי מהפה הרגע, וידעתי שגם ההתנהגות שלי הייתה זהה.
"את משוגעת." אמרה לי ליהי וחיוך עלה על פניה. "אני מתה עלייך." היא הוסיפה וצחקתי. "כן אה? משוגעת." אמרתי, ואז קיבלתי הודעה נוספת ומפתיעה מנדב.
"היום, שש בערב, אני אאסוף אותך מהבית, הכתובת?" צחקתי לעצמי, איזה חמוד. ולמזלי ליהי לא שמה לב, כי לא רציתי להתלהב יותר מדי. סימסתי לו את הכתובת שלי והוא החזיר לי הודעה נוספת,
"תתלבשי יפה אה? כדי שלא רק אני אתאמץ." ושלח סמיילי קורץ. על פניו זו הודעה פלרטטנית וחמודה, אבל אותי ההודעה קצת אכזבה, כל מה שחשוב לו זה היופי? אבל החלטתי להבליג, למה להרוס את כל מה שבניתי. אז אולי זה כן היה רעיון טוב להתבאס על אמא שלי, ללכת לקפיטריה, להקשיב לשלמה, ללכת שוב לקפיטריה, לצעוק על נדב להביך אותו, לנשק אותו ואז שוב להביך אותו ולגמור עם דייט ובסופו של דבר אני לא משוגעת, נכון?
***
בסוף היום כשנסעתי עם אמא שלי באוטו הביתה הייתה שתיקה מביכה. אך כיאה לאמי היא התפוגגה די מהר.
"אני מצטערת שככה זה יצא אבל המנהלת אמרה ש…"
"איך לא אמרת כלום?" קטעתי אותה בכעס שמהול באכזבה. אמי נאנחה.
"לא הייתה לי ברירה." היא אמרה בצער. "המנהלת התעקשה, ניסיתי להתנגד, אבל זה לא עזר. אני מצטערת, אני יודעת שאת לא אוהבת את זה, ואני יכולה לבקש מהמנהלת באופן אישי שתעביר אותך לכיתה אחרת."
מעולם לא ראיתי את אמא שלי עצובה ומצטערת כל כך, אז למרות הכל החלטתי לסלוח לה, וחוץ מזה, לא רציתי לעבור כיתה, במיוחד שנדב עכשיו מתחיל איתי.
"זה בסדר אמא, אני סולחת." אמרתי בקול שקט וחייכתי, אמי החזירה לי חיוך והכל חזר להיות רגיל.
"אז עכשיו כשאנחנו מדברות." החלה אמי לומר. "תרצי להגיד לי מדוע את מסמסת בזמן שיעור?"
היא קלטה????! ולא אמרה כלום?! איזה פדיחות! שתקתי כמה דקות במבוכה עד שאמרתי,
"למה לא הערת לי?" שאלתי, ככה זה עומד להיות כל השנה?
"כי לא רציתי שנפתח את השנה ככה." היא הסבירה. "וגם, ידעתי שבמילא קשה לך עם זה שאני המורה החדשה שלך, אז וויתרתי, אבל אל תתרגלי יותר מדי, כן?!" צחקתי ואמי הצטרפה לצחוקי, אולי זאת בכל זאת הולכת להיות שנה סבבה.
"ועכשיו תוכלי להגיד לי עם מי התכתבת?" קצת הובכתי כשסיפרתי לאמא שלי, בכל זאת הוא תלמיד שלה.
"עם נדב."
"החדש?" היא הופתעה והנהנתי. "למעשה…" החלטתי לנצל את ההזדמנות. "בדיוק היום הוא הזמין אותי לצאת איתו, בערב. הוא יאסוף אותי." אמי עצרה בברקס פתאומי, למזלי אף אחד לא היה מאחורינו. לאחר שקלטה מה אמרתי התעשתה ומיהרה לנסוע כרגיל.
"לא." היא קבעה לפתע, רגע מה?!
"אמא, נו באמת!" צעקתי. אמא שלי עיוותה את פרצופה והביטה בי בכעס, אך מיד מיהרה להחזיר את פניה לכביש.
"אל תתחצפי גברת צעירה, את עוד לא בת שמונה עשרה ובבעלותי , אז התשובה היא לא!"
הרגשתי צביטה בלב. זאת אמא שלי, היא לא אמורה לעשות את מה שטוב לי? למרות שאני די מבינה אותה, בחיים לא יצאתי עם אף אחד, ומי יודע מה אני יכולה לעשות בדייט, או מה נדב יכול לעשות, אבל עדיין, אני הבת שלה. החלטתי לנסות להפחיד אותה ופתחתי טיפה את הדלת, אך לפתע מישהו התנגש בנו מאחורה, ועפתי החוצה לכביש. ניסיתי לקום אך אז הרכב של אמא שלי עבר על רגלי, וזה הדבר האחרון שאני זוכרת.