מי יזכור אותי
אני רוצה את קולי מהדהד בהיכל התהילה הענקי, אני רוצה את פרצופי חקוק בכול ראש, את שמי כתוב בכול ספר היסטוריה. אבל מי יעריץ אותי? למי בכלל אכפת? הקול שלי מהדהד בחדרי הקטן, פרצופי תלוי על קירות של חנות למכירה, שמי נכתב פעם על דף שמזמן נשרף באש.
אני אדם קטן שמתיימר להיות גדול יותר, יותר מאחרים, יותר ממה שאני באמת. לאף אחד לא אכפת, גם אם נראה שכן. מי יקרא את ספריי, מי ישמע את שיריי, מי יתבונן בציוריי.? אף אחד, חוץ מהדמיון שלי, שלא מפסיק לעבוד לרגע. אני לא אשנה לאף אחד, אחרי שאלך ואמצא מקום אחר, אני לא אהיה זכורה. אני זוכרת את כולם. אין מי שיזכור אותי. אין מי שיהיה לו אכפת.
תגובות (2)
אני לא כל כך מסכימה איתך.
יש לך משפחה וחברים (לפחות אני מקווה) הם יזכרו אותך. את חלק משמעותי מחיים של מישהו.
יש לי חלומות גדולים, ברור שלהשפיע על העולם ולהיות הכי טובה במה שאני עושה. לסחוף אחרי אנשים ושיהיה עלי ערך בויקיפדיה. אבל מתחילים מקטן..
אני אספר לך סיפור קצר: כוכבי ים
ילדה קטנה אספה כוכבי ים מהחוף וזרקה אותם בחזרה למים, בא איש ואמר לה "את בסך הכל ילדה קטנה, והחוף ארוך מאוד. אין סיכוי שתצליחי להציל את כל הכוכבי ים" אז הילדה הרימה כוכב ים וזרקה אותו למים ואמרה "את הכוכב הזה הצלתי". גם להשפיע על כמה אנשים בודדים זה משהו. כי הם זוכרים אותך והם מעריכים אותך וזה הדבר הכי חשוב. כל אדם הוא עולם ומלואו וכשאת משנה מישהו אחד את בעצם משנה עולם שלם. בהצלחה. ואני אשמח אם תגיבי לי :*)
אני מבינה ומסכימה עם מה שאת אומרת, אבל זה לא תקף בשבילי. אני דפוקה בעניין הזה, אבל לכולנו יש איזה עניין שמציק לנו. אני מאוד מקווה שהשפעתי על מישהו לטובה, אבל אני רוצה יותר, כדי להרגיש שבאמת עשיתי משהו טוב. אהבתי את הסיפור.