הזמן להיות בזמן

ליום אחד, רק ליום אחד הייתי רוצה שהזמן יצעור מלכת, או שלפחות יזוז קצת יותר לאט, שלא יזל מבין אצבעותי כמו חול.
זמן הוא כמו פצצה מתקתקת,שבסופו דבר פשוט מתפוצצת. זה אירוני גם פצצות תלויות בזמן, הכל תלוי בזמן!
תמיד להספיק, לעשות עוד בזמן כל כך קצר בלי להתמוטט.
שהזמן יעצור מלכת ואז נוכל לשכוח מכל הדברים הרבים(!!) שדחינו לדקה התשעים ועלינו לסיים בהקדם, מכל ההתחיבויות שבטיפשותינו העמסנו על עצמנו,לשכוח מכל מה שעתיד לבוא, לשכוח מכל ההשלכות שיגיעו אחרי מה שיעשינו ומה שלא עשינו.
מתי, ומתי? בעוד כמה זמן ובעוד כמה זמן? למה זה אמור להיות כל כך חשוב? מירוץ בלתי פוסק, ריצה בלתי רצונית שמסתיימת רק באחרית הימים.
בעוד שנייה, דקה, שעה, יום, שבוע, חודש, שנה….דיי! למה הכל מוקצב!?
הוא שולט בנו, משנה אותנו,הורס אותנו אם לא נשתמש בו נכון, וגם מרפא.
יש אפשרות להשתלט עליו, טוב לא שליטה מלאה, אלא לגרום לו לנוע לעיתים רחוקות לפי החליל שלנו לשם שינוי…
אני מבטיחה לכם שברגע שאני אגלה איך לעשות את זה אתם הראשונים שאספר להם.