לפני שאלך ~ פרק 3

״נו סאמי בואי כבר״ שרלין אמרה ומשכה אותה מהשולחן. היא גררה אותה לקפיטריה. הן ישבו כרגיל, עם וויל ומאיה ואכלו צ׳יפס וטוסט שוויל קנה.
״יואו גם אני צריך לאכול פה משהו יחבורת שמנות״ וויל אמר במרמור וכולם צחקו.
צ׳ייס התקרב. הפעם בלי מייק והיידן כהרגלם.
״סאם אני יכול לדבר איתך רגע?״ הוא שאל בחשש.
״לא״ היא ענתה ולקחה עוד צ׳יפס.
״בבקשה, רק דקה״ הוא התחנן.
״אמרתי לא ועכשיו תלך״ היא אמרה בעוקץ. וויל מאיה ושרלין ישבו שם בפה פעור. הם מעולם לא ראו את צ׳ייס מתחנן, ועוד יותר מזה הם מעולם לא ראו בת שאמרה לא לצ׳ייס.
הוא הלך.
״מה קרה פה הרגע???״ שרלין אמרה מיד שצ׳ייס נעלם.
״שפכי, ספרי, מה קורה פה? ממתי מישהי מסרבת לצ׳ייס?״ מאיה אמרה בעניין רב.
״ולמה הוא רצה לדבר איתך?״ וויל הוסיף.
״יותר מידי שאלות פחות מידי רצון לדיבורים, נתראה״ היא ענתה וקמה.
לסאם מעולם לא הייתה בעיה של ביטחון עצמי, היא הייתה מאוד בטוחה בעצמה ולא פחדה מכלום. אבל ברגע ההוא עם צ׳ייס במטבח, היא הרגישה פחד. זאת הייתה הפעם השנייה בחייה שהרגישה פחד.
הפעם הראשונה הייתה כשמיילס עזב, כשהיא פחדה נורא להישאר לבדה.
צ׳ייס היה הראשון שערער לה את הביטחון העצמי ושלקח לה את כבודה. כשחשבה עליו, מצד אחד היא הרגישה רע וגועל ומצד שני, הרגישה עקצוץ מוזר בבטן, שלא הצליחה לפענח.
הלוואי שאדם היה פה. בטח הוא היה מרביץ לצ׳ייס. ואז היה בא לנחם את הבדידות הנוראה שסאם הרגישה.
כשחזרה הביתה החליטה שהיא חייבת לעשות משהו. משהו ששייפר קצת את האי שקט שיש בתוכה בימים האלו.
היא ומייק שכבו על הבטן על המיטה בחדר שלו וחיפשו באנטרנט ובספרים ובכל מקום אחר שמצאו את השם מיילס ואלרי.
ארבע שעות עברו והם עדיין לא מצאו כלום וכמעט התייאשו.
הם החליטו לעשות הפסקה ולאכול קצת פופקורן.
סאם מזגה להם קולה.
והקריאה למייק את המצרכים של הקולה.
״אז אם יש פחמן דו חמצני בקולה זה אומר שהיא רעילה בכלל לא?״ היא שאלה והמשיכה להסתכל על התווית.
״תראה, פחמן דו חמצני, צבע מאכל, אשלגן מושלג, בית היוצר ואלרי.״
היא צחקה לרגע, ואז הבין המוח שלה את מה שהגוף שלה כבר הבין ממזמן.
״בית היוצר ואלרי! ואלרי זה שם המשפחה שלי! מיילס!״
״מה הסיכויים???״ מייק שאל והם יצאו לדרך.
מייק נהג במכונית של אדיסון והם הסתכלו במפה המובילה למפעל הקולה של ״ואלרי״.
כעבור שעה וחצי הם הגיעו.
״שלום, אפשר לראות את המנהל שלכם?״ סאם שאלה את אחד העובדים.
״הבוס עזב ממש לפני כמה דקות, אני מצטער״ ענה והמשיך לעבוד.
אכזבה עמוקה חדרה אל ליבה של סאם.
״אתה יודע אולי לאן הוא הלך? אנחנו צריכים לדבר איתו בדחיפות״ מייק שאל ולא וויתר.
״אני מניח שאל הבית שלו…״ ענה העובד ביובש.
״אתה יודע איפה הוא גר?״ מייק המשיך.
״אני חושב שברחוב הצינורות, אני לא יודע את הכתובת המדוייקת״ ענה
״עזרת לנו מאוד, תודה!״ מייק אמר ומשך את סאם איתו למכונית.
״כבר מאוחר מייק, נסע לשם מחר״ היא אמרה.
״כרצונך, הליידי״ אמר וצחקק, היא נתנה לו מכה קטנה בכתף והם חזרו הביתה.
אדיסון חיכתה להם בדלת רותחת מכעס.
״איפה לעזאזל הייתם? אתם יודעים כמה דאגתי? בכזאת שעה! ועוד במכונית שלי! בלי להגיד כלום!!״ היא הכניסה אותם לבית בצעקות.
״אנחנו מצטערים אמא״ מייק אמר בראש מושפל.
״זאת הייתה אשמתי, אדיסון, אני סחבתי את מייק לבקר חבר מהעיירה״ סאם שיקרה בהתנצלות.
״ממש לא, זה היה אני שלקח את סאם לשתות שוקו עם חברים מחוץ לעיר, אמא אל תכעסי בבקשה, שחכנו פשוט להודיע, זה לא היה אחראי״ הוא שיקר גם הוא והגן עליה.
״שניכם מרותקים לסוף שבוע״ היא אמרה בהחלטיות והלכה להכין אוכל במטבח.
״זה לא כזה נורא גם ככה לא הייתה מסיבה או משהו״ מייק אמר.
באותו הערב סאם סיימה להתקלח וגילתה שיש בסלון עשרה ילדים בערך. היא הסתכלה על מייק עם פרצוף שואל.
״היא אצרה שאסור לצאת מהבית לא שאסור להכניס לבית״ הוא אמר וצחק.
הוא ישב על הספא ועליו ישבה ילדה בלונדינית רזה שחיבקה אותו. היא לא אהבה לראות את מייק שיכור, הוא עשה שטויות.
היא עלתה לחדר שלה בעצבים. הוא לא זוכר מה קרה בפעם הקודמת? עבר בקושי שבוע מאז!
היא קיוותה שלפחות הוא לא הזמין את צ׳ייס.
דפיקה בדלת.
״אפשר להיכנס?״ ראשו של צ׳ייס בצבץ מחריץ שפתח בדלת שלה.
אז הוא כן הוזמן.
״צ׳ייס אמרתי לך כבר ואני אומר שוב, אני לא רוצה לדבר איתך, אני לא רוצה לראות אותך ואני לא רוצה לשמוע אותך. אז בבקשה תלך״ היא אמרה וקמה לסגור את הדלת אבל הוא השאיר את רגלו בפנים כך שלא יכלה לסגור את הדלת.
״בבקשה סאמי רק דקה, ואני נשבע שלא שתיתי, אפילו לא שלוק״ הוא אמר ונכנס בלי רשותה. היא חזרה להתיישב על המיטה והוא התיישב לידה.