כמו את לאני
לא ביקשת שאציע יותר ממה שהיה לי לתת
אפילו רק הצליל, אם התחשק לי לפטפט
ולא דרשת שאצייר לך שום עולם שלא קיים
ולא סיפור או סיפורים שלא קרו לי מעולם
ומה שבא איתי היה נפלא לך רק בגלל שזה אני
וכל מה שסיפרתי לך נשמע כה הגיוני,
שחשתי משוחרר לא לשחק מה שאיני
ולנפנף משני צדי במלוא כנפיו של דמיוני.
היו כמה שקרים מהקטנים הלבנים, אשר פזורים
כמו זכוכיות מפנסי דרכים שבורים,
שהייתי לי חולף בצעדים לא נינוחים
דרוך לפרוש את כל מגוון המגננות
על כל מקרה, שיזוהה חשש מטוהר כוונות
ולא היה ולא נברא.
תמיד היית גם חברה לי גם גבירה
שאין עוד שום ברירה,
אלא להאמין, שכנראה אני חסין
ועד היום אני אסיר של אמונך וכמו סועד על שולחנך
ומקווה שהעולם לא יתהפך.
תגובות (0)