אני מתבגר

אל תגיד לי שאתה מרגיש נחוץ.
אתה יודע שהחברים האלו הם תרוץ.
לא משנה כמה לייקים תצליח להשיג,
אתה מתבגר ואת התחושה הזאת לא ניתן להפיג.
אתה תבכה מאהבה נכזבת.
תנסה למצוא מין מזדמן,
תשכב עם כוסית מטומטמת,
רק בגלל שאותה היה הכי קל לזיין.
תתחיל לעשן בגלל נוחות,
תמשיך מתוך הרגל.
תשתה עד אפיסת כוחות,
תתעלף אצל חבר של חבר.
תריב עם מכר ותרגיש מחורבן,
תבלע, תשאף, תמצוץ, תשתה דברים שאפשר לקנות רק במזומן.
תגיד לחברה שלך שהיא הכי יפה בעולם, בכנות.
יום אחרי לחברים תשוויץ על המין, בגאוותנות.
אתה תתלבש תחורר תקעקע ותאמין רק בשביל להשתלב.
ואז בית אזניות מיטה בכי כי משום מה עדיין לך כואב.
אני לא מתלונן, לא מתחסד, גם לא אידאליסט.
האמת שאם אתה לא כזה כנראה הייתי קורא לך אוטיסט.
אבל מאחורי הגב, אני גם צבוע.
זה גיל כזה, כולנו מדחיקים הכל.
מפשלים על קבוע,
ומקווים שלא יבוא הגרוע מכל.
עומדים איתן זקופים בשביל להראות מעניינים,
אבל לחוד כולנו מכווצים ומפוחדים,
מחוסר הצלחה,
מאכזבה,
מאהבה,
ובדידות.
טוב השיר מתחיל להסריח מרדידות והתבכיינות.
ואחרי הכל אני גם מתבגר.
אז כאן השיר חייב להיגמר.