הכל זה אני?

כשהיא הלכה היא לקחה את ליבי,
כשהיא ברחה היא ברחה עם נשמתי.
הנשימה שלי נעצרה,
לי היא כעת חסרה.

הביתה כבר לא תחזור,
שכחה היא ממני, יותר לא תזכור.
כל חיבוק שהבאתי לה,
כל נשיקה – רק למענה.
גם הליטוף הרך על עורה.

לא אוכל להשלים עם עצמי,
לבד בפינה – בוכה על גורלי.
שום דבר לא יעזור,
לא יחזיר לי את האור.

רק היא שתחזור
והכל אז יעבור.
היא שתפסיק,
מה, אני המציק?