אין שם עדיין פרק ראשון חלק ב'

בפרק הקודם לא היה בכלל תגובות וזה ממש ביאס אותי אז אני מקווה שלפרק הזה יהיה יותר תגובות.
תהנו :)
"למה לעשות רעש בכוח." אמרה אחותה בנאנחות וחזרה לאכול את ארוחת הבוקר שלה שעוד נשארה מהצלחת. היא הלכה למטבח הגדול שלהם שהיה צמוד למטבח. היא אהבה כל פינה ופינה בביתה. היא ניגשה לאימה העוסקת במלאכתה החשובה. להמשיך לעשות לנו ארוחת בוקר ורצתה להביא לה נשיקת בוקר טוב כמו כל יום אך אימה דחתה אותה בטענה שהיא מסריחה מהריצה. אימה ידעה שהיא יוצאת כמה פעמים בשבוע לריצה והיא לא התנגדה לרעיון, גם אם הייתה לא חוות דעת על כך לא בטוח שהייתי מקשיבה לה. אני ילדה גדולה שעולה לכיתה י' ואני לא צריכה שכל הילדים יצחקו עליי כי אימי עדיין מחליטה לי על ההחלטות. היא הרימה את ידיה כחפה מפשע ועלתה למקלחת, להוריד את הזעה שנדבקה לה בזמן הריצה. היא פשטה ראשית את חולצתה המזיעה ואחריה את מכנסייה המלוכלכים מהנפילה שקרתה לה היום כך שהיא נשארה בהלבשה תחתונה. היא בחנה את עצמה בראי ולאחר מכן גם פשטה את בגדייה התחתונים כך שהיא הייתה ערומה כיום היוולדה ונכנסה למקלחת, פותחת את הברז שמים חמים ונעימים יוצאים ממנו ונוגעים בגופה. כל הזמן הופיעה במוחה התמונה של אותו בחור שהיא נפלה בגללו, הוא היה חתיך ועל זה אי היה אפשר להתכחש, שריריו שהעידו על כך שהוא מתעמל הרבה לא כמוה רק מספר פעמים בשבוע. היא יצאה מהמקלחת שמגבת עוטפת את גופה העירום ומתקדמת לעבר הארון בוחרת לה בגדים נוחים להיום. שסיימה להתלבש היא ירדה למטה לעבר הארגזים שאביה הביא יום קודם לכן, בתוך הארגזים היה את ספרי הלימוד שלהם, היא הרימה את הארגז וסחבה אותו עד לחדרה רק שם היא הרשתה לעצמה לפרוק את הכל ולהניח את כל ספרי הלימוד שלה במסודר על המדף. צלצול הטלפון שלה הפריעה לה באמצע והיא נאנחה והרימה את הטלפון שלה ממיטתה כדי שתוכל לראות מי מפריעה לה באמצע עבודתה הקשה והמפרכת
"היוש, הפרעתי לך באמצע?" שאלה חברתה החייכנית
"האמת ש…." אמרתי אך היא קטעה אותי
"יופי, תקשיבי אנחנו קובעים כל החבורה לים. תתארגני, אני באה לאסוף אותך עוד שעה בדיוק." אמרה חברתה במהירות, שולפת מילים אחת אחרי שנייה ולא משאירה לה אפילו לו רגע אחד ומיד ניתקה את השיחה. היא הכניסה למדף בחוסר חשק את שאר הספרים והתארגנה ליציאה. היא אוהבת את החברות שלה, הם הכירו כולן בכיתה א' ומאז הן לא נפרדו מעולם. לשלושתן יש צמידים שכולן קנו ביום החברות שלהן. היא שמה בגד ים ומעל זה שמלת חוף ומשקפי שמש וירדה למטה במדרגות
"גברת צעירה, לאיפה את חושבת שאת הולכת?" שאלה אימה בקול תקיף וקשוח
"אהה. דפנה אמרה שנלך כולנו לים. אני לא רוצה לבזבז את הימים האחרונים של החופש בבית" הסבירה לה בטיעון משכנע במיוחד ואימה חייכה כמסכימה לכך והיא מיד קיפצה באושר ונתנה לה נישקה בלחייה הוורדות ויצאה מהבית.
"בדיוק בזמן" לחשה לעצמה שראתה את חברתה מתקרבת אליה. שתיהן התחבקו לחיבוק סוחף ומרגש
"תקשיבי, בדקתי באפליקציה של האוטובוסים והוא מגיע עוד 5 דקות" הודיעה לי ושתינו התיישבנו על הספסל מסתכלות מבעד למשקפי שמש האם האוטובוס יגיע, והוא אכן הגיע לאחר כמה דקות של המתנה. כשנכנסנו לתוך האוטובוס הוצאתי את כרטיס האוטובוס שלי וגם כן טלי ולאחר מכן ישבנו אחת ליד השנייה מפטפטות על בנים, מסיבות ועל הים. שהבטתי דרך החלון זכוכית ראיתי את הים, הוא כל כך רגוע ושליו. הגלים מתנפצים שמגיעים לקו החוף והמון אנשים נמצאים בתוכו. חלקם צוחקים, חלקים עצובים, וחלקם מוציאים בים עוד מקום מפלט של שקט. שתיהן ירדו מהאוטובוס והתחילו ללכת לכיוון הים, שם הן אמורות לפגוש את חברותיהן. שהגיעו לים הם חיבקו את חברותיהן וכולן התיישבו על כיסאות השמש ופשטו את בגדיהן כך שנשארו בבגדי הים שלהם.
"מי באה איתי לתוך הים?" שאלה דפנה כאשר הן ישבו כבר שעה בשמש, משתזפות.
"אני" אמרתי שקמתי מהכיסא עומדת מול שתי בנות עצלניות שהגיעו לחוף בשביל לקבל עוד קצת עור. שתינו החזקנו את ידנו שהגענו כבר לגובה די גבוה והתחלנו להיסחף יחד עם הגלים. התבוננתי באנשים שבתוך הים ומחוץ לו ומבטי נתקע על אדם מסוים, ראיתי שגם הוא בוחן אותי מיד השפלתי את ראשי. שהרמתי את ראשי למעלה והבחנתי בו שוב גיליתי להפתעתי שזה אותו האדם שפגשתי היום בבוקר. עברתי לידו בלי להביט בו מבט נוסף ונכנסו למים שהיו קרירים, שהתרגלתי כבר למים, הם נהפכו להיות חמימים ונעימים למדי. ברבע שעה הראשונה אני וטל שיחקנו במים ועשינו מלחמת מים אך אחר כך לא יכולתי להתאפק והגנבתי מבט על החוף, יותר נכון על אדם מסוים
"את מאוהבת בו" שמעתי לפתע קול שהעיר אותי מהמחשבות
"כן…." אמרתי בלי לשים לב מה אמרתי
"מה?, רגע לא" התאפסתי על עצמי במהירות וטל צחקקה מאחוריי. שכבר היה נמאס לנו מהים שתינו שחינו לכיוון החוף, אך יד עצרה אותי מדרכי חזרה. שהסתובבתי פני נפגשו עם פניו ואני קיללתי חרישית שלא ישמע את דבריי.