'חייל שלי,מלאך שלי' פרק 42

נ.מ של אוצר
הבטתי ברפאל ששתק במשך הרבה זמן,נאנחת
"אני לא מאמין כמה חסרת התחשבות את יכולה להיות" הוא אמר כשגבו מופנה לעברי,מכווץ את ידיו לאגרוף
"אני חסרת התחשבות?אני לא הכנסתי את עצמי להריון" נעמדתי מולו,מביטה בו בזעם
"איך אפשר להרוג ילד?משהו שלך?" הוא הביט בי במבט מאוכזב,גורם לי לבלוע את רוקי ולהשפיל את מבטי,
"אני לא רוצה להרוג אותו" מלמלתי והרמתי את מבטי בחזרה לעברו,
"אבל אני לא מוכנה לוותר על דבר שהשקעתי בשבילו כל כך הרבה" הנחתי את ידי על כתפו,
"שום דבר לא שווה יותר מילד" הוא אמר,ראיתי את הדמעות שעמדו בעיניו
"אל תעשה לי את זה" מלמלתי,מרגישה גם אני בדמעות שעומדות בקצה עיניי ומאיימות לרדת כל רגע
"תחשבי על זה קצת,את באמת רוצה לוותר?" הוא שאל,תופס בפניי
"תנסה להבין אותי,קשה לי" עצמתי את עיניי,נושמת עמוקות
"זה תמיד היה החלום שלי להתגייס בתור חובשת קרבית,עבדתי קשה בשביל להגיע לזה" הבטתי עמוקות בעיניו שלפתע נראו כל כך כהות,
"אני מצטער..אני לא מצליח להבין אותך" הוא אמר ובזאת יצא מהחדר,מותיר אותי לבדי.
התיישבתי על המיטה בייאוש,פורצת בבכי.
******
הערב ירד,שכבתי על המיטה בניסיון להירדם אך ללא הצלחה,המבט המאוכזב של רפאל לא עזב אותי אפילו לא לרגע אחד.
"אוצר" מיקה ורוי נכנסו לחדר במהירות,מתקדמים לעברי בחיוך
"את בסדר?" מיקה חיבקה אותי בחוזקה והתיישבה לידי,הנהנתי בחיוך קטן
"אני מרגישה יותר טוב" מלמלתי והבטתי בעיניה האפורות שנראו כל כך מודאגות,
"א..אני מצטערת שהתפרצתי עלייך ככה" הזזתי את שיערה אל מאחורי האוזן וחיבקתי אותה,
"הכל בסדר,הייתי צריכה להתחשב במצב שלך" היא מלמלה,
"ראינו את המפקד נכנס לבסיס,הוא נראה עצבני" רוי אמר לפתע,גורר את מבטי לעברו
"מה קרה?" הוא שאל,נענעתי בראשי והנחתי את ידי על מצחי
"אמרתי לו שאני רוצה לעשות הפלה" אמרתי בזהירות,מקמטת את מצחי
"את משוגעת?" מיקה קמה מהמיטה בעצבים ושילבה את ידיה,
"למה אף אחד לא מנסה להבין אותי?אני נמצאת במצב נורא" אמרתי,מביטה בשניהם
"מה את רוצה שנבין?שאת רוצה לוותר על הדבר הכי נפלא שיכול לקרות לך?" הם הביטו בי בבלבול,גורמים לי להיאנח בכבדות.
"זה באמת הדבר הכי נפלא שיכול לקרות..אבל לא כרגע" מלמלתי בייאוש.
******
עברו שלושה ימים והיום סוף סוף אני משתחררת מהמקום המתיש הזה,
"סיימת?" מלמלתי,מעוותת את פרצופי בכאב ופותחת את עיניי
"כן אוצר סיימתי" אבי,הרופא חייך אליי והוציא את המחט בזהירות,
"תשמרי על עצמך ועל העובר,אני מקווה שהפעם הבאה שאני אראה אותך תהיה עוד תשעה חודשים" הוא הפנה לעברי אצבע מאיימת,גורם לי לצחוק מעט
"אני מבטיחה" חייכתי וקמתי מהכיסא באיטיות,יוצאת מהחדר ומביטה במיקה ורוי שחיכו לי
"אפשר ללכת?" רוי שאל,הנהנתי בראשי
"אפשר סוף סוף ללכת" הדגשתי בחיוך והתחלתי להתקדם לעבר היציאה
"אני שמחה כל כך על ההחלטה שקיבלת" מיקה תפסה בידי וחיבקה אותי
"גם אני" מלמלתי והשפלתי את ראשי
"אני לא מאמינה שבכלל חשבתי לעשות הפלה" אמרתי בקול מאוכזב,
"אל תדאגי,הכל יהיה בסדר ואנחנו נעזור לך בהכל" היא חייכה,הנהנתי בראשי
"אתן מוכנות להתחיל לזוז?האוטובוס כאן" רוי מלמל בלחץ,גורם לנו להעביר את מבטנו לעבר התחנה במהירות
"רוצו" צעקתי והתחלנו לרוץ לעבר התחנה,מספיקים לתפוס את האוטובוס בדקה האחרונה.
התיישבתי על אחד המושבים הריקים,מרגישה לפתע בכאב עז בבטני
"אסור לך לרוץ יותר מדיי את תזיקי לעובר" מיקה מלמלה והנהנתי בהסכמה.
ירדנו בתחנה הקרובה לבסיס,מתחילים להתקדם לעברו
"חכו" מלמלתי ונעצרתי,הם הביטו בי בבלבול
"אני לא יכולה לזוז" אמרתי והחזקתי בבטני,רוי תפס בגופי והרים אותי
"בשביל זה אני פה" הוא חייך,גורם לי לצחוק מעט
"מה הולך פה?" רפאל נעמד מולנו,משלב את ידיו ומחכה להסבר.